המאזינה עובדת כסייעת בגן ילדים של העירייה: "אני מאוד אוהבת את הילדים ומתייחסת אליהם כמו אל ילדים שלי, אבל פתאום התחלתי להרגיש פחות שלמה עם העיסוק הזה"
שאלה: אני בת 45, עובדת כסייעת בגן עירייה. במקביל לעבודתי אני מנסה כבר מספר שנים לפתח את הצד הרוחני שלי, ואני פותחת לקרובים בקלפי טארוט. הייתי ממש מרוצה ושלמה עם העבודה שלי עד שבקיץ האחרון עברתי תאונת דרכים. בעקבות התאונה נאלצתי להישאר בבית 4 חודשים, והחופשה הכפויה גרמה לי להבין שאני כבר לא רוצה להמשיך לעבוד כסייעת בגן ילדים. אני בדילמה, אני רוצה לעזוב את מקום העבודה שלי אבל אני חייבת להתפרנס ואין לי כישורים אחרים מלבד הכשרתי כסייעת. מה עליי לעשות?
שלומית עונה:
אדם שמתפתח מרגיש כל העת שהרצון שלו משתנה לצורך והצורך משתנה לרצון. הפילוסופיה של 'הראייה האחרת' אומרת שאנשים שהם 'עושים' הם בדרך כלל עושים כי צריך, ואנשים ש'חושבים' עושים דברים כי הם רוצים. כשאת בחרת לעבוד כסייעת בגן ילדים זה לא היה באמת משהו שאת רצית, זה היה משהו שהכרת. את אף פעם לא חיפשת את עצמך ובדקת עוד אפשרויות, וכשאנחנו נמצאים ב'צריך' יותר מידי זמן אנחנו בצרה צרורה כי המנה מסתיימת ואז אנחנו מתחילים להרגיש שזה לא מה שאנחנו צריכים יותר. האדם בנוי משכל, רגש וחזון, אם הוא לא יפתח את הרגש מאחורי השכל הוא לא יוכל לפתח בשום אופן שום צד של חזון. את צריכה כבר השנה להכין אפשרות לרדת לחצי משרה בגן ולהתחיל לבדוק מה את רוצה. את עובדת מתוך 'צריך' ואת לא מחפשת אפשרויות. הטארות וכל העזרים הרוחניים שסיפרת עליהם עוזרים לך להגיע אל עצמך אבל בן אדם שעושה מתוך מחשבה לא זקוק לעזרים האלה, הוא פשוט יודע. חשוב מאוד שתעוררי אצלך את הרצון ואת התשוקה. כך אנשים מצליחים, מתוך המקום הזה.