מתוך סיפור שהקריאה מרסל בערב התרמה להוסטל לנוער בסיכון 'מקום אחר' - "ובלילה בלילה, בין חשיכה מוחלטת לאור של שחר אני נושכת את קצה השמיכה ובוכה. בוכה על האלוהים הזה שנותן ולוקח אותי מאימא בכל פעם, אני בוכה על ההוא, מולידי, שבגללו לא הייתה לי ילדות ולא נעורים ולא שמחה ולא בית"