המבשלת של שרה נתניהו: אירוע קיצוני? היו 101 כאלה

שי ודרור התקשרו מ"רדיו ללא הפסקה 103FM" לאתי חיים, המבשלת לשעבר בבית ראש הממשלה, שהעידה במשפט בו ניצח העובד גיא אליהו, ואמרה: "קבל סקופ, אף פעם לא הכנתי שם קיש"

ערך: אסף נבו

גיא אליהו, עובד לשעבר בבית ראש הממשלה, ניצח אמש בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה, בגין העסקה פוגענית, שלפי דברי בית המשפט נגרמה על ידי אשת ראש הממשלה שרה נתניהו. אתי חיים, המבשלת לשעבר בבית ראש הממשלה, העידה במשפט וסיפרה על תנאי העבודה הקשים בבית החשוב במדינה. שי גולדשטיין ודרור רפאל התקשרו אליה הבוקר מ"רדיו ללא הפסקה 103FM".

דרור: "שלום לאתי חיים, המבשלת בבית נתניהו, זה שי ודרור, דיברנו פה קצת על..."
אתי חיים: "למה אתם מעלים אותי לשידור בלי להגיד לי לפני כן? מה הביטחון הזה שיש לכם שאני אדבר אתכם?"

שי: "מה זאת אומרת? קודם כל אנחנו רוצים לברך אותך, זכית".
דרור: "כן, כל הכבוד".
אתי חיים: "תודה רבה".

דרור: "אנחנו בעדך".
שי: "למה את כל כך אנטי? את מציגה את עצמך עכשיו באור קצת שלילי".
אתי חיים: "סליחה, אתם מתקשרים לבן אדם באמצע העבודה, עם כל הכבוד".

דרור: "אה, את עובדת עכשיו? לא, זה דקה, אנחנו רוצים לברך אותך על הזכייה".
אתי חיים: "שי ודרור היקרים, בוקר טוב, בואו נתחיל מחדש".

שי: "או, בואי נתחיל בידידות".
דרור: "בואי נתחיל. כמה זמן עבדת סך הכל אצל שרה נתניהו?"
אתי חיים: "אצלה בבית 8 חודשים".

שי: "את היית באירוע ההוא שבו היא משכה את המפה?"
אתי חיים: "אני מסרת את עדותי בבית המשפט".

דרור: "מה היה בעדות?"
אתי חיים: "אני מפנה אתכם לפסק הדין. אני מפנה אתכם לפרוטוקולים, ותקראו".

שי: "השמועות אומרות שהבעיה הייתה בעצם באוכל, שהיא כעסה על האוכל שהכנת, שהוא לא היה טעים".
אתי חיים: "לא היו דברים מעולם. פעם ראשונה שאני שומעת את הטענה המגוחכת הזאת. האוכל עוד לא הוגש לשולחן כשהיא העיפה את המפה".

דרור: "אז מה כל כך גרוע? אין אוכל על השולחן אז...".
שי: "למה לא הגשת? אולי לא הגשת את האוכל".
אתי חיים: "היו סלטים והיו חמוצים והיו כוסות וצלחות".

שי: "מה היא הכי אהבה לאכול, הגברת נתניהו? מה הייתה ככה המנה האהובה על שרה?"
אתי חיים: "אני ממש לא אכנס אתכם לדברים האלה".

שי: "מה, צלי? צלי?"
אתי חיים: "אני ממש לא אכנס אתכם לדברים האלה, מפאת כבודה".

שי: "מה, להגיד מה היא אוהבת לאכול, איך זה פוגע בכבודה?"
אתי חיים: "אני לא צריכה להגיד לכם".

דרור: "בסדר, אבל הייתה הרגשה באמת בבית של מתיחות? דברים שלא היו בבתים אחרים? של איזה מתיחות קיצונית של חווית בבתים אחרים? של הרגשה לא נעימה?"
אתי חיים: "אני לא עבדתי בבתים אחרים, עבדתי בבית ראש הממשלה".

שי: "רק בבית ראש הממשלה? שם התחלת?"
אתי חיים: "עדותי נאמרה בבית המשפט".

שי: "אומרים שהיא אהבה קישים. קישים, קישים, כל הזמן קישים. זה נכון, הקטע עם הקישים? עד שאנשים כבר אמרו די, די עם הקישים האלה".
אתי חיים: "אני קיש אחד לא עשיתי בבית, קבל סקופ".

שי: "הכל טענות שקריות, את מבינה?"
אתי חיים: "קבל סקופ, אני קיש אחד לא עשיתי".

שי: "אני יכול לצאת בכותרת - 'הגברת נתניהו לא אוהבת קישים'?"
אתי חיים: "אני מנועה מלהגיב לך".

שי: "אבל את אומרת שלא הכנת אף קיש".
דרור: "תגידי, במה את עובדת מאז? את עדיין מבשלת?"
אתי חיים: "לא".

דרור: "אז מה את עושה היום?"
אתי חיים: "עובדת. זה לא משנה במה. יצאתי ללימודים, למדתי, אני עושה כל מיני דברים, אני בוגרת בדיני משפחה".

שי: "אבל אומרים שהכי הכי הכי, היא אהבה מרקים. היא הייתה אומרת 'תני לי מרק'".
אתי חיים: "אני אמרתי לך..."

שי: "הייתה סיסמה 'רק מרק' כשהיא הייתה אוכלת".
דרור: "אז תני לנו משהו אחד שכן הכנת שם".
אתי חיים: "אני אמרתי לך שאני לא אכנס לזה".

דרור: "הבנתי. תגידי, מה באמת האירוע שנחרט בזיכרונך, שאת אומרת זה באמת היה מעל לכל...ממש קיצוני, חוץ מהעניין של המפה".
אתי חיים: "היו הרבה כאלה".

שי: "מה הכי הכי?"
דרור: "אין אחד כזה, את יודעת, שאת אומרת, אני את זה לא אשכח. כאילו, אני זוכרת את זה עד היום, כאילו זה היה אתמול, מהאירועים האלה?"
אתי חיים: "יש 101 כאלה".

שי: "תני אחד, כזה שאת עד היום אומרת - 'איך יכול להיות? לא מאמינה שקרה דבר כזה'".
דרור: "כי גיא (אליהו) למשל, סיפר על זה שהיא החזירה אותו הביתה כי הוא לא אמר לה שלום בסוף היום".
שי: "מה עוד היה?"
אתי חיים: "היו, היו דברים, היה לנו קשה שם, היו שם דברים לא נעימים".

דרור: "היא ירקה לתוך האוכל שלך פעם או שפכה אותו?"
שי: "היא עשתה פיפי לתוך חומוס?"
אתי חיים: "חס וחלילה".

שי: "בסדר, את אומרת היו דברים, דברים, אבל את לא אומרת".
אתי חיים: "אתם מעלים פה טענות מאוד קשות שלא נאמרו מעולם, ואני לא, אני...".

דרור: "לא, אנחנו שואלים. לא לא, ברור".
שי: "סליחה, סליחה, את אומרת 'היו דברים קשים', אבל את לא מוכנה להגיד, אז הדמיון מתרוצץ, אני רואה אותה משתינה באוכל, סליחה".
אתי חיים: "אני לא מוכנה להגיד. אני לא אוהבת את הציניות בשיחה, וברשותכם אני רוצה לסיים את השיחה".

דרור: "את צודקת, את צודקת. תני משהו אחד קשה שזכור לך".
אתי חיים: "אני לא רוצה לתת שום דבר".

שי: "אז את נותנת לדמיון להשתולל. את מבינה מה את עושה? את בעצם, בדרך שלך, גורמת לזה שאנשים מדמיינים דברים נוראיים".
אתי חיים: "אנשים לא צריכים לדמיין. הכי פשוט שבעולם, נכנסים לגוגל ומקישים, תקבלו שם פרוטוקולים, תקראו, תקראו את פסק הדין, הכל מדבר בעד עצמו".

דרור: "קראנו, קראנו, גם קראנו את הצד השני".
אתי חיים: "אתם לא מכבדים, אתם לא מכבדים".

דרור: "מכבדים".
שי: "את מה לא מכבדים?"
אתי חיים: "אתם שואלים שאלות אישיות, שלא עניתי עליהן בבית המשפט ואני לא אענה עליהן לכם גם עכשיו".

שי: "לא ענית על שאלות קשות בבית המשפט?"
אתי חיים: "עם כל הכבוד לזה שאתם בשידור, ושי ודרור אני מאוד מעריכה את העבודה שלכם".

דרור: "תודה רבה".
אתי חיים: "כבדו את האנשים. באמת, אל תיכנסו לרכילות זולה".

שי ודרור: "ובכל זאת?"
אתי חיים: "אני לא אומרת מה הם אכלו ומה הם שתו. כבודו של ראש הממשלה עדיין מונח לפנינו".

שי: "אוקי, האמת שכבודו של ראש הממשלה, אבל האם את יכולה באמת לאשר את הטענות ששרה שותה הרבה?"
אתי חיים: "אני לא רוצה לדבר על זה".

שי: "אבל את ראית, את היית שם".
אתי חיים: "בטח לא".

דרור: "אתי חיים, תודה רבה, שיהיה לך יום טוב ולהתראות".
אתי חיים: "תודה רבה".