גבי גזית פתח את תוכניתו בביקורת חריפה על ראש הממשלה ומו"ל "ידיעות אחרונות": "ביבי ומוזס גנבו את המדינה כולה על אזרחיה ואוצרותיה. שני האנשים הכי מחוברים והכי חזקים ניסו לחלק את הכל ביניהם. אין ציניות גדולה מזו. אין זיהום גדול מזה של הדמוקרטיה"
ביבי ומוזס, שני האנשים הכי מחוברים, הכי חזקים, כל אחד בתחומו. הכי משפיעים, הכי עשירים, או לפחות בשפיץ של הכי עשירים. ובמקום לנצל את ההשפעה, העוצמה, הממון והשלטון לטובת החלשים בחברה, לטובת הביטחון, הצדק, החמלה והחינוך, הם מתכנסים לעשות תכך ענק שכבר כונה "גנבי סוסים". זה מעליב את גנבי הסוסים. הגנבים אולי חוזרים הביתה עם סוס, אבל ביבי ומוזס לא הסתפקו בסוס. הם גנבו את המדינה כולה, על אזרחיה, על אוצרותיה החינוכיים והמדעיים, על ההיסטוריה וההווה והעתיד שלה, וניסו לחלק את הכל ביניהם. אין ציניות גדולה מזו. אין זיהום גדול מזה של הדמוקרטיה. ולמה הם עשו את זה? כי הם יכולים.
אל מול שתיקת הכבשים, שתיקת ה"יס-מנים" ממנזר השתקנים של הקואליציה, שר האוצר כחלון אומר על נתניהו שכל אחד והסגנון שלו. זה מין אנדרסטייטמנט כזה קטן, עדין, כמו הקול של כחלון, אבל זה אנדרסטייטמנט שמכיל בתוכו הרבה. אני, אומר כחלון, מקבל מתנות רק בחתונות. יפה, כחלון, רק שאצל ביבי כל יום זה חתונה, ואם לא חתונה זה טקס אירוסין, ואם לא אירוסין, גם טקס חינה יספיק כדי לקבל איזושהי מתנה. תיבת סיגרים, שמפניה, אולי לא במלון "ריץ" במוסקבה, אבל באחד ממלונות "ריץ" האחרים.
ד"ר אילן רבינוביץ' עושה עכשיו סיבוב תקשורתי בעיתונות ובטלוויזיה על מצוקות של אנשים שנתקל בהם במהלך חייו הפסיכיאטריים, עד שהפך לכוכב תקשורת. רבינוביץ' כתב ספר "צהוב" על מצוקותיהם של פליטי ריאליטי ושל סלבים אחרים. הוא הגדיל לעשות כשפרסם הקלטה של דודו טופז המנוח, שבשפל חייו טלפן אליו וזעק לעזרה. אז בני משפחתו של דודו טופז אישרו לרבינוביץ' להשתמש בקול הזה מהקבר. אז מה? אז מה, רבינוביץ', אז מה? זה אומר שאתה יכול לעשות כל דבר, כדי שכל ילד יידע מי זה אילן רבינוביץ' הפסיכיאטר? ומה עם החיסיון המפורסם? ומה אם דודו לא התכוון שעל הגב שלו תתפרנסו אתה ו"ידיעות אחרונות", וערוץ 10 יעשה רייטינג עליך ועל דודו? אני רק יכול לחיות בסיפוק שלא מסרתי עד היום את סודותיי לאף פסיכולוג או פסיכיאטר שאחרי מותי יפרסם אותם ב"ידיעות אחרונות". כן כן, אותו "ידיעות אחרונות" מנוני, ביבי וכל זה.
מה שמשותף בין ברק אובמה לדונלד טראמפ זו לא הכלכלה, לא מדיניות החוץ, לא הבריאות וגם לא מה עושים עם המקסיקנים. כמו תמיד אצל תינוקות, אצל קשישים בעיקר, אבל עכשיו גם מתברר שבשנים שבין לבין, כמו מעגל קסמים, הכל מתחיל ונגמר במיטה ובלעשות פיפי. אם יש לכם תקציב לכך, מדובר במיטה במלון "ריץ" במוסקבה.