גבי גזית פתח את תוכניתו בביקורת על הנשיא לשעבר שישב בכלא: משה קצב הקרצייה, רוצה לשבת על הבר עם בנות 17?. על המשטרה, שאזקה קטין שנעצר ל-14 שעות: להקיא מהתגובה הנלעגת של הדובר המגוחך. איך אפשר ללמוד כשאין מוח?
משה קצב הוא קרצייה. פעם נשיא והיום אנס מורשע ונודניק בלתי נלאה. לא רק שאנס, לא רק שהכחיש, לא רק שלא הביע חרטה, לא רק שלא הפנים, לא רק ששוחרר טרם עת שלא בצדק. עכשיו מבקש קצב עוד הטבה. כידוע לכם, על אסיר בקיצור עונש חלים כללים ברורים. למשל, עליו לשהות בביתו כל יום מעשר בלילה עד שש בבוקר. כך נוהגים כל המשוחררים על תנאי. קצב מבקש עכשיו לבטל את המגבלה הזו ולאפשר לו לצאת מביתו גם בלילה.
לאן לצאת, משה? לאן אתה רוצה ללכת, משה? רוצה ללכת לפלורנטין לדפוק צ'ייסר? לאן אתה רוצה ללכת בלילה? לשחייה לילית בחוף אשקלון? רוצה לצאת למסיבה לעשן "ירוק"? מה יש לך, משה? הרי אמרת שאתה זקן, ושאתה חולה וביקשת שירחמו עליך וישחררו אותך, ושאתה לומד תורה יומם ולילה. אה, אולי תלמד דף גמרא על הבר, באיזה פאב שכונתי עם ילדות בנות 17? בשביל זה אתה רוצה לצאת אחרי 22:00 מהבית?
עזוב, משה. עזוב, אל תעשה צחוק. קיבלת שחרור. תישאר בבית, תעשה קצת ספורט, למשל. שכיבות סמיכה על הרצפה, אבל בלי שיש מתחתיך, בינך ובין הרצפה איזו פקידה מהמשרד. תשתה תה ותיכנס למיטה מוקדם, כדי שיהיה לך כוח בבוקר לקום כארי לעבודת הבורא. את היציאות הליליות אולי תשאיר לאלה שיכולים להתאפק. מה, לא?
משטרת ישראל השתגעה כבר לגמרי. שוטרים עצרו קטין בחשד מסוים בגינה ציבורית. בסדר, קורה. עד כאן הכל בסדר. רק מה? הקטין הובא לתא מעצר, אזוק בידיו וברגליו, וכך הוחזק לא פחות מארבע עשרה שעות. כן, אזוק בידיו וברגליו ארבע עשרה שעות. עד ששופט רחום הורה לשחררו. צריך לציין שהעצור לא היה חשוד ברצח, לא באונס ולא בהפעלת אלימות כלשהי, ולמרות זה האידיוטים החזיקו אותו כבול בידיו וברגליו במשך ארבע עשרה שעות. וזה קורה באותה מדינה שבה פיתחו את 'מובילאיי' ומכרו לאינטל. היאומן?
אתם לא ממש רוצים לדעת מה תגובת המשטרה. כי אתם לא רוצים גם לצחוק, גם לבכות וגם להקיא. אז הנה. התגובה הנלעגת מצד הדובר המגוחך אומרת כך: ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית היא נלמדת, ומופקים לקחים. נלמדת? איך אפשר ללמוד כשאין מוח?.
בצוות הפיתוח של 'מובילאיי' יש גם חכמים, גם מתוחכמים, גם מוכשרים וגם בעלי חזון. העסקה הזו מוכיחה בעיקר, שאפילו במדינה מיוזעת, עצבנית והיסטרית, שאנשים בה שורפים אחות בקופת חולים, הורגים אחד את השני בתור לחומוס, דוקרים צמיגים בגלל חנייה ורבים ולא מדברים זה עם זה שנים בגלל סדר הישיבה בסדר פסח, ועושים עניין מכל שטות, גם במדינה לבנטינית כמו שלנו, בין כל הקוצים והיבלית, צומחים להם - אומנם מעט ובחשאי - כמה פרחים מרהיבים, ומסתובבים כמה מוחות דגולים, שמסבים לנו כבוד גדול ויוקרה בינלאומית. ורק אנחנו, במקום לפרגן, נגיד עליהם שוב ושוב, איזה בני זונות, איך הם חשבו על זה, ולא אני חשבתי על זה קודם.
אז שלום לכם, קנאים. למה אתם מקנאים כל כך? למה אתם לא חשבתם על זה קודם? כי אז יכולתם היום להכניס לחשבון הבנק שלכם מיליארד דולר וללכת לישון. אבל ככה זה, אלוהים נתן מוח לקבוצה קטנה מדי של בני אדם. אז אתם ואני נמשיך לעבוד ולהתייגע ולהזיע למחייתנו עד שקיעת החמה.