"המקרה שלי מינורי לעומת מקרים שאני יודעת עליהם"
המתלוננת נגד שלמה גרוניך מסבירה מה גרם לה להתלונן 25 שנה אחרי המקרה
דרור רפאל שוחח עם המתלוננת הראשונה כנגד הזמר והמלחין שלמה גרוניך: "לא נזכרתי אחרי 25 שנה בסיפור"
אמש (ב'), בעוד שאשתו של שלמה גרוניך קיבלה בשמו של המלחין הוותיק את פרס מפעל החיים לו זכה ממשרד החינוך, פורסמה ב'חדשות 2' עדות נוספת של מתלוננת כנגדו המאשימה אותו בהטרדה מינית. הבוקר (ג') שוחח דרור רפאל עם המתלוננת הראשונה, ר' (שם בדוי), על ההחלטה לספר את שעבר עליה: "במקרה שלי, קרה משהו שאתה מסוגל לשים בצד, מה שקרה זה דבר שלא מפריע לי ביום יום. אני רואה את האיש מופיע ומעריכים אותו, זה קצת עושה לא נעים בלב אבל אמרתי לעצמי שזה לא מפריע לי בחיים. לאחרונה פתחתי טלוויזיה וראיתי את הפנים שלו שוב ושוב עם החגיגות שהוא עתיד לקבל פרס וזה היה כבר משהו שנגע בי והקשה עליי לעמוד נגד זה ולשתוק ולכן סיפרתי את הסיפור שלי והעלאתי את הפוסט".
בנוסף טענה ר' (שם בדוי): "אני מעולם לא פניתי אליו ולא ביקשתי ממנו עזרה, שלחו אותי אליו מטעם להקת נוער לאחר שרצו שהוא ילחין לי שיר, יצרו בינינו חיבור והגעתי לביתו. ישבנו כשהטלוויזיה הייתה פתוחה ושאר הסיפור כבר ידוע. הגעתי לביתו של מלחין מאד ידוע שאני מאוד אוהבת ומעריכה ומצאתי את עצמי בתוך סיטואציה מינית. העניין עם הענב הוא דבר שקרה מאד במפתיע, זה לא משהו שאתה מתכונן אליו מראש. יצא לי לראותו פעם אחת נוספת באיזשהו מקום אך לא שוחחנו".
על הטענה של אשתו של גרוניך כי הוא כלל לא זוכר את המפגש והשיחות ביניהם השיבה: "אני כמעט בטוחה שהוא לא זוכר את המקרה. המקרה שלי הוא מאד מינורי לעומת מקרים נוספים שאני יודעת עליהם ומתחילים להיחשף מעתה". עוד הוסיפה: "עצם זה שאני מספרת את הסיפור שלי ועוזרת לאחרות לספר את שעבר עליהם איתו, הוא דבר מאד מקל עליי, אני לא יודעת אם זה מקל על החוויה אך אני מרגישה שחובה שכולם ידעו מה קרה שם. אדם שעשה דברים כאלו לא יכול לצפות שהוא יקבל איזשהו מעמד כבוד כה גדול ולא יחשפו דברים שהוא ביצע בעבר. אני מבינה את זה שהוא אמן מחונן ואהוב, לא נזכרתי אחרי 25 שנה בסיפור אלא כל יום הסיפור הזה היה איתי אך לא הייתה סיבה מספיק גדולה לעשות עם זה משהו ולהפר את השקט של החיים שלי. לא ידעתי בזמנו שמה שקרה הוא שהוטרדתי מינית ושאני אמורה להתלונן במשטרה. אז הייתי בת 17 והיום אני בת 40".
לסיום טענה: "אני רוצה להגיד לאותה ילדה בת 17 שאני גאה בה על כך שהיא לא קפאה במקום ובסיטואציה ובחרה לקום וללכת משם כמה שיותר מהר. זהו משהו שבנות אחרות לא זכו לו. הייתי רוצה לומר לה שמה שקרה שם הוא לא באשמתה".
עריכה: איתמר זיגלמן
