"הגיבורות האמיתיות: הנשים שנותרו מאחור"
מפקד חיל הים לשעבר, אלוף (מיל') אברהם בן שושן, סיפר לענת דוידוב על מפקד שייטת 13, אל"מ אורי (טאיץ) גיל
אלוף משנה אורי (טאיץ) גיל היה מפקד מוערך ואהוב בשייטת 13. עם שובו ממבצע 'חצב עדין', ביולי 1987, נפטר באימון שחייה מדום לב. אלוף (מיל') אברהם בן שושן, לשעבר מפקד חיל הים, סיפר על איש השייטת שפגש עם כניסתו למערכת הצבאית.
"בשנת 1970 קיבלתי טירונים חדשים, והוא היה אחד מהם", אמר בן שושן לענת דוידוב ב־103fm, "הוא היה בוגר בית הספר הימי שרצה להגיע לספינה שלי במקום לקורס חובלים. בשנת 1971 החלו הפשיטות על מחנות המחבלים בלבנון. טאיץ ראה את הפעילות של שייטת 13 וביקש להתנדב לשייטת. זו הייתה תקופת ההיכרות בינינו.
"מניסיוני אף מפקד לא יודע שהוא הופך להיות כזה, אלא עושה את תפקידו בצורה הטובה ביותר. כך היה טאיץ. הוא לא ויתר על שום הכשרה והסכים ללכת לקורס חובלים למרות שכבר היה לוחם, וזה לא היה לו פשוט". לאחר מלחמת לבנון, כשיאסר ערפאת גורש מלבנון, הרים הטרור את ראשו, ולטאיץ היה תפקיד מרכזי בלחימה בו. "נאלצנו לעסוק בטרור בכל הים התיכון ולא רק בלבנון", אמר בן שושן, "ב־1985 החלה פעילות עניפה של מחבלים שתקפו את מדינת ישראל. לא הייתה פעולה של השייטת שאורי לא לקח בה חלק".
על מבצע 'חצב עדין' סיפר: "יצאנו למבצע כדי לפגוע בקבוצת מחבלים כשהם עוד בבתיהם, תכננו לתפוס אותם עם המכנסיים למטה ולגרום להם לחוסר ביטחון וכך לפגוע ביכולות שלהם. המבצע היה מוצלח מאוד והשגנו את כל היעדים - כשבסוף המבצע חזרנו לעתלית. בשש בבוקר סיפר לי אורי שהוא מעוניין לשחות, עשיתי תחקיר ראשוני עם כל הלוחמים על המבצע ונסעתי לדרכי לתל אביב. בדרך לתל אביב קיבלתי הודעה שקרה משהו ושאורי נפטר, הייתי בשוק גמור. כשהגעתי לתל אביב סיפרתי לרמטכ"ל והוא לא האמין למשמע אוזניו".
לשיחה הצטרפה אלמנתו של אורי, טליה טאיץ, ששיתפה: "הכרתי את אורי שהוא היה בחופשה ללא תשלום מהצבא שבה הוא שקל להשתחרר. מהרגע שהוא החליט להישאר בצבא - אף אחד לא יכול היה להזיז אותו. הוא היה איש מצחיק ומדהים. הוא היה איש צבא ואיש משפחה. היו לו המון חברים, לכל מקום שהוא הלך הוא החליט ללכת עד הסוף.
"לא תמיד ידעתי שהוא יוצא לפעולות, לא ידעתי הרבה מאוד דברים שהוא היה עושה", תיארה, "הוא כמעט לא היה בבית ואם הוא היה מגיע זה היה קורה מאוחר בלילה. הוא נהג להגיע בסופי שבוע כשהמצב הביטחוני היה שקט. הבנות שלי היו מסתובבות עם העגלה של התינוקות ובודקות מתי האוטו של אבא מגיע".
על הרגע שבו גילתה כי בעלה נפטר, סיפרה: "חבר של אורי הגיע לביתינו אחר הצהריים וסיפר לי שהוא איננו. חשבתי שזה לא יכול להיות. בתי מאיה הייתה בת שלוש ונאלצתי להגיד לה שאבא כבר לא יחזור. כיום הנכדה שלי בת שלוש ושואלת על סבא אורי. הסברנו לה שהוא נמצא בשמיים. כשהיא שאלה מי יחגוג לסבא יום הולדת, היא השיבה מעצמה שגם עוזי חיטמן נמצא בשמיים והוא יכול לחגוג לו יום הולדת".
כשנשאלה איך משמרים את הזיכרון, השיבה טליה: "יצרתי שני אלבומים על חייו של אורי שכוללים את כל התמונות מכל הגילאים ואת הכתבות שהיו עליו בעיתונים. יצרנו גם סרט לזכרו, ומדי פעם אנחנו מספרים ומראים לנכדות את התיעוד הזה. ישנם לא מעט חיילים של אורי שמגיעים ומספרים לנו סיפורים ואנחנו מקפידים לשמור עמם על קשר".
"הגיבורות האמיתיות של סיפורי הקרב הם דווקא הנשים שנותרות מאחור", סיכם מפקד חיל הים לשעבר, "הן אלו ששולחות את הבעלים מבלי לדעת לכמה זמן הם ייעדרו והיכן הם יהיו. הזיכרון שלי מאורי הוא שהיה אדם מקסים ואמיץ שלא נרתע משום פעולה - ולכן נבחר להיות מפקד השייטת. הוא חסר לנו מאוד".
עריכה: איתמר זיגלמן
