החלל האחרון של מלחמת לבנון
כרמלה מנשה פגשה בגבול הצפון את צחי איטח, רגע לפני שיצא למשימה שממנה לא שב
סמל צחי איטח הוא החלל האחרון שנפל באדמת לבנון, בקרב בבופור, בתחילת שנת 2000. הכתבת הצבאית של קול ישראל כרמלה מנשה סיפרה עליו במשדר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה של 103fm. "פגשתי את צחי יומיים לפני שנהרג כאשר השתתף במפגש של לוחמי גבעתי, רגע לפני שעלה ללבנון. במשך שלוש שעות ספרו לי הלוחמים שהם עתידים לעלות לבופור. הם סיפרו לי על סימני השאלה שהיו להם על הלחימה", אמרה מנשה לענת דוידוב.
העיתונאית הוותיקה שיחזרה את המפגש עם החיילים באותו כנס באחד המלונות בצפון, זמן קצר לפני חציית הגבול. "הם דברו על השהייה המיותרת בלבנון, על החיילים שנאלצים להישאר בתעלות הנ"ט במקום לשמור על קריית שמונה. אלה היו חיילים שרצו להילחם בשביל המדינה - אך היו בליבם המון סימני שאלה שהם לא קיבלו עליהם תשובות", סיפרה מנשה והוסיפה: "כשישבתי עם החיילים, כולם שיתפו פעולה מלבד צחי שישב בשקט ולא הוציא מילה. כך זכרתי אותו לאחר מותו".
פחות מ־48 שעות לאחר מכן נהרג צחי. "טיל מדויק פגע בתעלת הלחימה וגרם למותו המיידי ולפציעתו הקשה של חייל נוסף", סיפרה מנשה, "הייתי בדרום וקיבלתי את ההודעה שחייל צה"ל נהרג בבופור ושהמשפחה עוד לא יודעת על כך. אמרתי בלבי שאני מתפללת שזה לא אחד החיילים שפגשתי. חשתי את הכאב בלב".
כרמלה מנשה // צילום: משה מילנר/לע"מ
כשמנשה שבה לצפון, פגשה לראשונה באביו של צחי, אריה. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיינתי אב שכול בערב יום שישי", סיפרה, "הוא פנה ישירות לראש הממשלה אהוד ברק וקרא לו בעוצמה אדירה להחזיר את החיילים מלבנון".
"אני זוכר את אותו יום שישי", סיפר אריה במשדר, "כרמלה פגשה את בני מעט לפני שנהרג וגם אני שוחחתי עימו בטלפון בידיעה שהוא עולה בחזרה לבופור". אריה איטח, אלוף משנה במיל', היה ממייסדי פלוגת חיל ההנדסה של גבעתי. היחידה בה שירת צחי. "הכרתי את הבופור וידעתי שהאזור אינו מסוכן - אלא מצודה בטוחה בגובה", אמר, "לא אשכח את ההודעה הנוראית שקיבלתי סביב השעה שתיים. כולם ביבנה ידעו לפנינו וחיכו למודיעים שיגיעו לביתינו. כל המשפחה הייתה בבית, אני קראתי עיתון ורעייתי קראה ספר עד שהגיעה הדפיקה הנוראה בדלת. בני הצעיר פתח את הדלת וטען שחבריי מהצבא הגיעו וקרא לי שארד לומר להם שלום, הוא לא ידע למי הוא פתח את הדלת. ברגע שראיתי את ראש עיריית יבנה ואת קציני העיר הבנתי שמשהו רע קרה לנו. ניסיתי במהרה לשאול אם בני פצוע ולא קיבלתי תשובה, קיבלתי נדנוד ראש בשלילה וישר הבנתי הכל. לא היה צריך להוסיף כלום.
"מאותו הרגע נפלו לנו השמיים. ראש הממשלה ברק התקשר אליי ואמר לי שהוא מתכוון להוציא את הילדים מלבנון ושהוא מחבק אותנו. יצאתי בקריאה של אב שכול וטענתי שבנינו הם בשר תותחים ושחייבים להוציא אותם לגבול הבינלאומי".
עריכה: איתמר זיגלמן
