"הייתי עם דרכון זר כי הישראלים מופלים לרעה"
ח"כ השכל ביקרה בהר הבית: "זו בירתנו ואומרים לנו איך להתנהג ואיפה להתפלל"
חברת הכנסת שרן השכל (הליכוד) סיפרה לענת וינון על חווית העלייה להר הבית: "אי אפשר להפריד את המקום המיוחד הזה מהזהות הישראלית-יהודית שלנו, היא חלק מאיתנו".
לאחר שהותר לחברי הכנסת לעלות להר הבית, ח"כ שרן השכל (הליכוד) עלתה להר בפעם הראשונה כחברת כנסת וסיפרה מחוויותיה: "זו תחושה יותר מיוחדת ומרגשת. לצייר את זה כמשהו דתי בלבד לא עושה צדק, הר הבית נמצא בלב ליבה של התרבות וההיסטוריה היהודית בת אלפי שנים גם מבחינה דתית וגם מבחינת הזהות שלנו כיהודים. הפעמים הראשונות שהייתי באזור היו במהלך השירות הצבאי שלי כמג"בניקית. באותו זמן הייתי עולה עם דרכון זר כי ישראלים מופלים לרעה במקום. במהלך שירותי הצבאי ביום כיפור ביקשו מתנדבים שיתגברו את העיר העתיקה. התנדבתי לשמור ובאמצע הלילה במקום כשאין כמעט איש ברחובות, הסתכלתי על הכותל וחשתי שזו זכות אדירה להיות חלק משרשרת של לוחמים בת אלפי שנים שהגנו על החומות הללו".
"לא היה מפחיד לעלות להר", סיפרה, "אנחנו נמצאים בירושלים, עיר הבירה שלנו, ועדיין אומרים לנו היהודים איך להתנהג ואיפה לא להתפלל. גם לי אסרו תחילה לעלות במדרגות ונוצר בלאגן. זה שווה את זה כי אי אפשר להפריד את המקום המיוחד מהזהות הישראלית-יהודית שלנו, היא חלק מאיתנו".
ינון מגל התייחס לעלייתה להר הבית: "בעיני העלייה של שרן השכל להר הבית היא אירוע. השנה יש שיא של עולים להר הבית ויותר רבנים שמאשרים את העלייה- זה נהיה טרנד. העלייה שלה מקבעת את העובדה שהר הבית היא סוגיה לאומית ולא דתית. כשחברת כנסת חילונית עולה להר הבית זה אומר שאנחנו כאן הלאום. לדעתי ברור שייבנה בית המקדש. מסגד אל אקצה נבנה מחוץ לתחום של בית המקדש, זהו ציון המקום הקדוש להם ואני לא בטוח שצריך להרוס אותו. בעיני הרבה יותר הגיוני שייבנה בית המקדש מאשר שיהיה לנו שלום על הערבים".
"העלייה להר הבית תמיד הייתה סוגיה לאומית", הבהירה, "הוא חלק מהמדינה שלנו, מהיסטוריה, מהתרבות והמסורת. אני יכולה לקרוא לעצמי אדם מאמין אך אני לא יכולה לומר שאני מאמינה בבואו של המשיח. אני לא יודעת אם בית המקדש ייבנה, אנחנו יכולים לבנות אותו אם היינו רוצים אך הוא לא ייפול עלינו מהשמיים. כיום קיימת תעמולה ערבית שמופצת בהרבה מאוד מדיניות מוסלמיות שהיהודים חופרים מתחת למסגד כדי למוטת אותו".
עריכה: איתמר זיגלמן
