"הבן שלי הגיב קשה מאוד כשסיפרתי לו על פרשת האונס"
ענת דוידוב, אשר חשפה השבוע כי נאנסה בגיל 20 על ידי אישיות מוכרת, קוראת שלא לפחד לדבוק באמת, ותומכת במתלוננת נגד השופט קבאנו
ענת דוידוב בריאיון ראשון
קבאנו יקבל את המינוי בגלל ה-FBI. האם המתלוננת נגדו טעתה שהתלוננה?
"לא, היא לא טעתה, והיא לא תתחרט, למרות שכל הפרשה שהובילה לחשיפה הזאת הייתה טיפה עקומה, אבל זה נעשה וזהו. אל תשכח גם שהאיש הזה שיישב בבית המשפט העליון, אמור להחליט אם מותר לבצע הפלות או לא. הפגיעה היא מאוד מורכבת. אם את חושפת - כמו ששמענו עדויות שאף אחד לא האמין להן, זה קשה. שממנים מישהו כזה, הוא צריך להיות נקי מכל רבב והוא נתמך על ידי נשיא שאומר דברים הפוכים כל רבע שעה.
את חושבת שהוא לא ראוי?
"הוא לא ראוי להיות, אני מאמינה לה. הוא פרסם הלילה מאמר שהוא אמר שהוא היה קשוח מדי ורציונלי מדי. הוא הבין שהעדות שלו היתה מוזרה ומוגזמת. שמעתי מסנאטורים רבים שאומרים שהוא בכלל בא לריאיון עבודה. זה לא דיון אם הוא עשה את זה או לא. היא אישה מכובדת מאוד".
"לא העדות שלה גרמה לי לחשוף. ההמשך של Me Too שהתחיל לפני יותר משנה, של התנועה המדהימה הזאת, פתח את הדיון של אם נאנסת או הוטרדת, האם זה מצדיק להתלונן. העדות הזאת הרשימה אותי, והיא גם חלק מהתהליך. לא הוטרדתי יותר מינית. זה קרה פעם אחת, אבל זה קשה, כשאתה מדבר על זה, זה מאוד קשה. צפים דברים שלא היו. בפרספקטיבה של אדם מבוגר, אתה לא רואה דברים שהשפיעו עליך כל החיים בגלל המקרה הזה.
זאת היתה החלטה של רגע?
"כן, זה היה ספונטני, ממש. כחלק מאיזשהו דיון בקבוצה של התוכנית שלי ושל ינון, תכננו כל מיני דברים ואני אמרתי שהסוגיה של קבאנו ראויה לדיון, ואז אמרתי שאני מוכנה לדבר על דבר שעבר עליי. אני רוצה לעזור לנשים וגברים, ואני חושבת שזה שירות מצוין. זאת היתה החלטה שהחלטתי עם עצמי.
אצלך ואצלה זה אירוע שהחלטתן לא להתלונן עליו. למה?
"לכו היום, תראו היום כתבה על חמש נשים שהתלוננו ואף אחד לא האמין להן, ולאן הן הגיעו. את ילדה צעירה - אני הייתי בת 20, ואת מפוחדת מאוד. את מרגישה אשמה. אני הלכתי למקום הזה, לאותו גבר שהיה מבוגר ממני בהרבה שנים מרצוני החופשי. אמרתי לעצמי אחר כך 'סליחה, הלכת מרצונך החופשי, אז אולי את אשמה'. פגשתי אותו באקראי במקום מסוים, הוא חיזר אחריי והחניף לי. הלכתי לדירה שלו והתחרטתי באותו רגע. היה מה שהיה, ואני לא רוצה להיכנס לזה. המסר החשוב הזה, גם אם את הולכת מרצונך, מותר לך להגיד לו וחובתו לכבד את זה. אסור לו לכפות עליך שום דבר. אני בטוחה שגם אם הוא היה קורא את זה, הוא לא היה מייחס את זה לעצמו. אגב, אני בטוחה שאם הוא היה מועמד לתפקיד ציבורי חשוב, והייתי חושבת שזה דבר שתידבק בו רבב ושזה דפוס התנהגות, הייתי עושה את זה. הייתי חושפת את שמו בוודאות. אבל בגלל שהאיש חי את חייו הפרטיים, ממש לא צריך לחשוף מי זה. לי ייצא מזה הרבה רע, וגם לו. שני הצדדים יינזקו כאן".
"אם אמי היתה בחיים, לא הייתי מספרת את זה בחיים. אבל היום אני יותר פתוחה ובמקומות אחרים. שיתפתי את הבן שלי, והתייעצתי גם עם אבא שלו, והחלטתי לספר לו. סיפרתי לו לפני שהוא קרא את זה. הוא הגיב קשה מאוד, הרבה אנשים מתקשרים ותומכים ואני מודה לכולם. אני עשיתי את זה מנקודת חוזק. עבר עליי שבוע לא פשוט, ואני יכולה לגרום לאנשים לעשות מעשה. הבן שלי יודע שאני חזקה ותומכת, אז הוא מבין. הוא כבר במקום הטוב וגם אני".
גם בחלוף 30 שנה את מושפעת ממנו?
"אני מבינה דברים שלא הבנתי שקשורים לזה, כולל תהליכים שקשורים ללידה וכו', אבל אלה לא המקומות להיכנס אליהם. גם עם בני זוג זה הפריע, אני בטוחה, ואני יודעת שזה השפיע עליי בוודאות. גם לא עברתי טיפול פסיכולוגי בנושא הזה. את הסיפור הזה לא חשפתי. אולי כי פסיכולוגית לא שאלה אותי, אבל יכולתי לספר, ולא סיפרתי. אני אישה צנועה ומי שאני. יש פה עניין של שליחות. חיי לא חשופים, אני נוהגת שלא לעשות דברים כאלה. אני לא האישה הזאת. אני מסרבת להתראיין, סירבתי להתראיין לכולם, ואני החלטתי פה כי ידעתי שזה יילך לכיוונים שבחרנו, ולכיוון של מסר ולא ביוב. אני אתן מסר לסיום השיחה הזאת - לא לפחד, לא נשים ולא גברים, תהיו אמיצים. אל תפחדו לעמוד מול ציבור ולהגיד אני צודק, כי אם אני בטוח, סימן שהייתי שם".
