רדיו ללא הפסקה
רדיו ללא הפסקה
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור

"שני הצדדים פעלו באיפוק"

ברהנו טגניה סיכם את יום ההפגנות של בני הקהילה האתיופית • גלעד שלמור: "האיפוק שהפגינה המשטרה היה אפילו מעט מוגזם"


העדה האתיופית מפסיקה לשתוק: בעקבות ריבוי ההיתקלויות בין צעירי העדה לבין שוטרים במשטרת ישראל, החליטו יוצאי אתיופיה לזעוק את זעקתם ולהפגין; היום (ד') נחסמו נתיבי איילון וכבישים מרכזיים בתל אביב, ובסוף היום נערכה עצרת מחאה בכיכר רבין אליה הגיעו קרוב לעשרת אלפים מפגינים שאמרו 'די לגזענות'. 

כמה דקות אחרי שנגמרה עצרת המחאה של העדה האתיופית בכיכר רבין בתל אביב, דווח כי כמה צעירים נעצרו בעקבות עימותים שהתפתחו בין קומץ מפגינים לבין שוטרים. ברהנו טגניה סיפר: "כרגע מתנהל משא ומתן בין כמה צעירים מתחת לגיל 25, שניסו לפרוץ את המחסום שהציבה המשטרה. זו הפעם הראשונה מאז שהחלה ההפגנה שאני רואה כוח מיוחד של המשטרה - היס"מ והכוח המיוחד לפיזור הפגנות.

"דווח גם על השלכת אבנים, אבל האמת היא שלא הייתי עד למשהו כזה", הוסיף טגניה. מה שכן, אחד המפגינים הרים אבן, וחבריו מנעו ממנו לזרוק אותה. "הצעירים פה אומרים לשוטרים שהם חוזרים הביתה בראש מורם. שני הצדדים פועלים באיפוק. השוטרים מקשיבים לצעירים המפגינים שהם חלק מצוות המשא ומתן – והכל בשביל למנוע חיכוך".

   

שיר ילדים תמים? לא בדיוק 

גם גלעד שלמור נכח בהפגנות, וביקש לספר כיצד ראה את המתרחש מהזווית שלו: "המשטרה באמת הקפידה לשמור על איפוק שלפעמים נראה מוגזם". לדבריו, ההפגנה הייתה שקטה ומכובדת, אבל בשביל למנוע כמה שיותר חיכוכים בין שוטרים למפגינים, השוטרים שהוצבו בהפגנות היו שוטרי תנועה, ולא "שוטרי יס"מ כמו שאנחנו רגילים לראות לרוב.

"היו כל מיני קטעים שבעיני נראו חריגים, כמו למשל הצתה של חזיזים וירי של זיקוקי דינור באמצע שטח בנוי, וגם היה אדם שטיפס גבוה על אחד מעמודי התאורה שהיו שם – והרי ברור שהיה צריך להוריד אותו, אבל המשטרה הייתה בשלה ונתנה לעניינים להתנהל מבלי להתערב.

"ההפגנה הייתה מסודרת באופן מופתי ללא עימותים וללא חיכוכים", המשיך שלמור, וסיפר על אחד ממארגני המחאה שעלה לבמה והצליח לרגש גם אותו: "כל המפגינים קראו יחד בשמו, והוא אמר משהו שלמרבית המאזינים שצבע עורם לבן, סביר שהיה עובר מעל לראש. הוא דיבר על השיר 'כושי כלב קט', על כך ששרים אותו בגנים בפה מלא מבלי לחשוב שיש אנשים שנפגעים מזה. הוא ניתח את המשך מילות השיר והצליח לשפוך זווית שיש בה דבר מה פוגעני כלפי מי שצבע עורו שחור".

עוד עלו על הבמה מספר דוברים מהעדה האתיופית וקראו בשמות הצעירים שנהרגו בעקבות היתקלויות עם המשטרה, או כפי שהם קראו לזה: הנופלים. "היה מעניין לשמוע את השמות שאנחנו מכירים כמו יוסף סלמסה ויהודה ביאדגה". כזכור, יהודה ביאדגה הסתובב בבת ים עם סכין בידו ונורה על ידי שוטר למרות שמשפחתו של יהודה דיווחה עליו למשטרה. "כל העדויות הסכימו על כך שיהודה התקרב במהרה לעבר השוטר עם סכין שלופה ומונפת", חידד שלמור, "ופה יש סוגיה מעניינת כי מאוד ייתכן – וזה מה שחושבים בגורמי האכיפה, שלשוטר לא באמת הייתה ברירה. הוא היה חייב לירות בו כדי להציל את עצמו, וטוב שהוא ירה בו אחרת היה נרצח.

"למרות זאת, לאף אחד בהפגנה לא היה אכפת. יהודה ביאדגה כבר הפך לסמל והוא סמל בעל משמעות יחד עם יוסף סלמסה ואחרים שנאמרו שם - מוכרים יותר או פחות, וברגע שמשהו הופך לסמל, לא משנה עד כמה המציאות תקפה או לא תקפה". כן, בדיוק כפי שקרה עם יוני נתניהו ומבצע אנטבה. "הנרטיב הלאומי של מדינת ישראל מדבר על כך שיוני היה גיבור גדול - והוא אכן היה גיבור, אבל גם יש גרסאות שמספרות על דברים אחרים שקרו. זה לא משנה כי הוא הפך לסמל. וזה העניין.

"אני חושב שהעובדה שכבר יש סמלים רק מבטאת את עומק המאבק והתסכול שהוביל כל כך הרבה אנשים לצאת החוצה ולעלות על בריקדות. אנשים שבאמת כואב להם. אלימות משטרתית זו רק זווית אחת של כל הזוויות של העניין הזה, אבל יש גם הדרה. אני מקווה שהעניין יילך וישתפר". גם אנחנו. 

  

עריכה: מיכל דאבי

30/01/2019
הישארו מעודכנים