ימין אסור - שמאל מותר
ינון מגל על שערוריית סרטון הליכוד ובהמשך הביקורת נגד המתלוננת של גנץ: "יש כאן שליטה בתודעה של הציבור"
נוכח כתב האישום נגד נתניהו, אראל סג"ל פתח את התוכנית עם ינון מגל, שהיה העורך הראשי של אתר 'וואלה!', בפרק הזמן בו התרחש תיק 2000 ועם איתמר פליישמן. במהרה הדיון הפך לביקורת נוקבת נגד השמאל, בעקבות השערורייה סביב סרטון התעמולה של הליכוד בו צולמו קבריהם של חללי הל"ה, ובהמשך ההתעלמות מהמתלוננת נגד בני גנץ.
אראל סג"ל: "היו כאן שלושה ימים של חגיגות באולפנים. כמות הזיקפות שכאלה לא ראיתי כבר המון זמן. עבד שם מפעל של ויאגרה. הייתה תחושה של אושר. קראת את המסמך הכולל? איך התרשמת? ".
ינון מגל: "הייתה שבת לא קראתי. אני סומך על העיתונאים שיביאו לי את הדברים החשובים (בהומור)
אראל סג"ל: "בבחירות 2006 עבדתי ב'מעריב', עמרי אסנהיים עשה כתבת פרופיל על אהוד אולמרט וכתב גם דברים לא נעימים שעשה אהוד אולמרט. הסיפור הגיע לעורך הראשי של 'מעריב' שהוא חברו הקרוב של אהוד אולמרט. אמנון דנקנר שינה את הכתבה מראשיתה ועד סופה. אסנהיים סירב לחתום על הכתבה ולכן החתימו את מירב בטיטו פריד על הכתבה".
איתמר פליישמן: "אבל זה לא מעשה עיתונאי. זה נשמע כמו משהו שנוגד את כל כללי האתיקה".
אראל סג"ל: "אני ראיתי בחיי מאות מקרים של התערבות פוליטיקאים בכתבות. מדובר כיום על התיק התקדימי בהיסטוריה. עד 2016 אין שום צירוף של המילים 'סיקור אוהד' ו'שוחד'. איך יכול היה להיות סיקור אוהד לנתניהו כשהוא האיש הכי מושמץ בהיסטוריה".
נתניהו היחיד שהיה לו כוח להתעמת מול 'ידיעות אחרונות'
ינון מגל: "תיק 2000 הוא תיק מאוד מוזר. אנחנו יודעים שנוני מוזס שלט כאן כמו במאפיה באנשי תקשורת, פוליטיקאים, אנשי עסקים ועוד. כל המשק היה כפוף ל'ידיעות אחרונות' והייתה כאן מניפולציה מטורפת של כלי תקשורת אדיר מימדים שהשבית את המדינה. זה היה עיתון עם מדינה. בסוף מאשימים את נתניהו על כך שהוריד את מוזס על הברכיים. מאשימים את נתניהו, היחיד שהיה לו כוח להתעמת מול 'ידיעות אחרונות'. גם היום אף אחד מחברי הכנסת לא נכנס ב'ידיעות אחרונות'. שבועיים לפני שעברתי כיפה אדומה, אני אמרתי בכנס באילת ש'ידיעות אחרונות' סיימו לשלוט במדינה הזאת. שבועיים לאחר מכן פרץ הסיפור שלי, כתבו עליי 15 עמודים בשלושה ימים. זה רשע אחד גדול. לנתניהו עושים את זה 20 שנה והוא זוכה לכתב אישום תקדימי".
אראל סג"ל: "הדבר שהכי מזעזע אותי הוא חוק 'ישראל היום'. היועץ המשפטי לממשלה אמר שנתניהו עבד על מוזס, שחמוש בחברי כנסת בעד החוק, והוא מנסה לעצור את החוק. חוק 'ישראל היום' עבר בסופו של דבר בקריאה טרומית וטוענים במשטרה ובפרקליטות שאין להם הקלטות. זה דומה למציאת גופה כשאין תיעוד של הרצח. אזכיר לכל מי ששכח את איילת שקד, איתן כבל, יואל רזבוזוב, רוברט אילטוב, אלעזר שטרן, אריאל אטיאס ואילן גלאון. אלו האנשים שחתומים על הצעת החוק של 'ישראל היום'. אפשר היה לקחת אותם, לחקור ולגבות מהם עדות".
ינון מגל: "זה לא היה רק חוק 'ישראל היום'. זה היה כל הזמן. זו הייתה ההתנהלות של 'ידיעות אחרונת' עשרות שנים. שרים וחברי כנסת עשו מה ש'ידיעות אחרונות' אמרו להם".
איתמר פליישמן: "לא ראינו את כל הראיות אך אין עיתונאי, שופט או עורך דין שלא מבין מה קרה בעיתונות הישראלית. בשנת 2013 הייתי כתב ב-ynet והבאתי סיפור עיתונאי מביך על פוליטיקאי מהליכוד. עלה מבזק ובעוד אני כותב את הכתבה אני שומע את הפוליטיקאי מדבר בטלפון עם העורך שליידי ודורש להוריד את הכתבה. הכתבה הוסרה ועלתה במקור עיתונאי אחר. הייתי אז כתב זוטר וזה היה הנוהל".
לימין אסור ושמאל מותר?
ינון מגל: "תסתכלו לדוגמא על פרשת בני גנץ והטרדות. עזבו את דעתי אישית על מקרים שקרו בתיכון לפני 40 שנה. יש כאן שתי עדויות שהיו עליהן שתי כתבות והסיפור נעלם. איפה כל הנשים שיצעקו שאסור לשאול אישה למה התלוננת רק עכשיו? ותוקפים את הפיד הבעייתי של המתלוננת בפייסבוק".
איתמר פליישמן: "כי יש כלל אחד בתקשורת הישראלית: ימין – אסור, שמאל – מותר".
אראל סג"ל: "גם בסיפור שלך, ינון מגל, מעולם לא נכנסנו במתלוננות. תראו מה עושים כעת לבחורה הזאת. ראיתי את אחד המגישים שואל את המתלוננת למה היא נזכרה עכשיו, אחרי 40 שנה, לנו אמרו שאסור לשאול".
ינון מגל: "השליטה בתודעה כל כך שקופה. קח לדוגמא את השימוש בקברי חיילים ובקמפיין הליכוד. הבנו כולנו שאסור להשתמש בשכול כהינף פוליטי, 48 שעות דיברו על הטירוף הזה. איך דווקא זה הפך למשהו מזעזע? זו שליטה בתודעה. ברור שאם המתלוננות הללו היו על ביבי היו מציגים אותן בכותרות של 'עדות ראשונה', 'עדות שנייה' ו'עדות שלישית'.
אראל סג"ל: "אסכם, אני לא אוהב את מה שעשה נתניהו בתיק 1000 או תיק 4000 אבל אני מבין מאיפה זה בא וזה לא פלילי. סיקור אוהד אינו פלילי. אם מחליטים שהוא פלילי – צריך שזה יכול על כולם".
עריכה: איתמר זיגלמן
