המדינה זורקת את חלוצי התרבות לכלבים
נעמי פולני, חברתנו לתחנה, זכתה בפרס ישראל - אך רבים מבני גילה חיים בדלות • ליאת רון זועקת את זעקת הדור שתרם רבות לתרבות ושהושלך לעת זיקנה
מאת: ליאת רון
כששר החינוך היוצא נפתלי בנט התקשר להודיע לחברתנו לתחנה נעמי פולני על זכייתה בפרס ישראל לתיאטרון לשנת 2019, היא התרגשה מאוד. אך יותר מאשר הכבוד וההערכה, הכרוכים בקבלת הפרס הראשון במעלה במדינת ישראל, שמחה על גובה הסכום שיוענק לה - 75,000 שקלים.
הסיבה: בגיל 92, עם בריאות רופפת, כשקשישים כמוה נהנים מגמלאות, פולני חייבת לעבוד. אחרת היא תחיה בעוני מחפיר. גם ככה היא בקושי מחזיקה את הראש מעל המים, עם קצבת זקנה עלובה של פחות מ־2,000 ש'. המשרה הקבועה היחידה שלה ב־6 השנים האחרונות היא כעורכת מוסיקלית כאן ב־103fm, שמתברכת בשירותיה המופלאים - אבל זה לא מספיק. פולני זקוקה לעבודה.
○ ○ ○
נעמי פולני לא לבד. דודו אלהרר ויהודה קיסר הם בין הרבים, רבים מדי, שנמצאים במצב דומה.
אתם יכולים להגיד שמדינת ישראל חייבת לדאוג לכל קשישיה באשר הם ושדינה של פולני, אלהרר או קיסר, כדינו של כל זקן אחר. אני אומרת שמדינה חפצת חיים ועתיד חייבת לדאוג למי שבנה אותה בכל התחומים, החל מניצולי השואה שחיים מהיד לפה ומוותרים על תרופות, וכלה בחלוצי התרבות, שנזרקים בזקנתם לכלבים רק כי בעבר הם, כמו כל העצמאים, לא ידעו שצריך לחסוך לבד לפנסיה.
המדינה חייבת להעמיד קריטריונים לדמויות משמעותיות, דוגמת נעמי פולני, שמי שיעמוד בהם יקבל תשלום נאה עבור הרצאות שיינתנו לבני נוער ומבוגרים, ויתפרנס בכבוד. מי שבריאותו רופפת - יקבל קצבה קבועה.
עד שזה יקרה, מה שנותר לנו הוא לבקש מהאנשים היקרים האלה סליחה.
