הזמרת והיוצרת דנה ברגר משיקה סינגל חדש בשם 'חני' שמספר על בחורה שמתגרשת ומתמודדת עם החיים החדשים שלה כגרושה עם שני ילדים. השיר שיצא ממש היום אל העולם והוא שיתוף פעולה ראשון שלי עם אדם בן אמיתי. בהמשך סיפרה על פרויקט אלבום אלקטרוני שהיא עובדת עליו בימים אלה בשם D.N.A אותו יצרה יחד עם בעלה עדי שרון.
"השיר שיצא אל העולם היום נקרא 'חני' ונוצר בשיתוף פעולה ראשון ביני לבין אדם בן עמיתי, מוזיקה מוכשר שהיה לו מספיק שכל להתחתן עם איה כורם. זהו המנונה של האישה הגרושה. לכל אחד יש את חני שלו, היא נמצאת סביבנו בכל מקום. הפרויקט שיוצא בנובמבר הוא פרויקט לגמרי אחר, אלבום אלקטרוני ופרויקט זוגי שלי ושל האיש שלי".
טוב שאמרת, היית מקריאה את הטקסט של 'חני' והיינו חושדים שאת מתגרשת. כתבת בטקסט על השבתות שהיא לבד. יש לי חברות כמו שכמו חני מעבירות את השבת לבדן והן דווקא מאושרת ומרגישות כמו הורים שהעבירו את הילדים לסבא וסבתא למשמרת.
"נכון אבל בשיר חני רק בהתחלה של ההתמודדות. הלבד הזה גם נחוץ כי האישה הגרושה עושה הכל ונותרת לבצע לבד. בהתחלה זה קשה. השיר הזה הוא על חני אחרי שזה קרה לה. זה טקסט נפלא של יואב טל שהצליח כל כך לגעת בלב שלי".
למה יואב טל התעסק בסיפורה של חני?
"לכל אחד יש כמה 'חנים' בחיים שלו. יש לו סיפור על חברה טובה והוא פשוט כתב לה את המילים האלה. הוא תלמיד בסדנאות כתיבה של מאיר גולדברג ודן תורן ודרכם שלח לו מייל וביקש שאלחין את זה. הוא כותב טקסטים מאוד מוכשר ולי יש הזכות לקבל המון טקסטים מהמון אנשים. אני מודה ב-99 אחוזים זה לא מתאים לי כי אני רגילה לכתוב את עצמי ומדברת את עצמי. לא קל למצוא טקסט שהוא באמת יושב לך בלב ובגרון כאילו את כתבת אותו. הטקסט הזה של חני עשה לי את זה בביג טיים. הגעתי לאדם בן עמיתי לפני חצי שנה והתחלנו לעבוד על השיר. הוא הוסיף את הטאץ' שלו בהפקה המוזיקלית והמנגינה והתוצאה למולכם".
השיר מאוד נוגע ללב. הוא צובט וגורם לך להרגיש שאתה לא רוצה להיות שם במידה ואתה בזוגיות. את אישה עם גיטרה. איך את מתחברת לאלקטרוני?
"אני מההתחלה הייתי עם גיטרה. בהתחלה הייתי עם חשמלית ובעשור האחרון עברתי לקלאסית ולאקוסטית. תמיד אהבתי מוזיקה אלקטרונית, עוד בשנות ה-90. הפעם מדובר בפרויקט שלם שנקרא די.אן.איי בו נמצאים אני ובעלי. כל השירים הוקלטו בפיג'מה באולפן בבית ובנובמבר יצא הסינגל הראשון. אנחנו ממש עכשיו עובדים על עריכות ומיקסים".
עריכה: איתמר זיגלמן