בדיוק שבוע לבחירות, והנה עוד משהו שלא מעסיק את הפוליטיקאים.
מתי שמעתם מראש הממשלה מילה על חינוך במועד א' או ב' של הבחירות האלה? לא שמעתם.
אז הנה ארגון ה-OECD, עושה לנו את העבודה, ובטח לא תיפלו מהכסא עם עוד כמה נתונים שנביא מיד.
תקציב החינוך בישראל עומד על 60 מיליארד שקל! סכום שגדול אפילו מתקציב הביטחון. כלומר על הנייר, ההשקעה בחינוך בישראל גדולה יותר מהשקעה בבריאות, ברווחה ועוד, אבל בפועל, כותבים בדו"ח, ההשקעה פר תלמיד נמוכה ביחס למדינות המפותחות.
ולא רק זה, אלא שמשרד החינוך רוצה תוספת של עוד 13 מיליארד שקלים, לסתימת פערים.
אז איפה הכסף? לאן זה הולך?
תגידו משכורות? אבל פערי השכר בין המורים עצמם גדולים.
צפיפות בכיתות- למרות ניסיונותיו של השר הקודם, עדיין שיטת הסרדינים בכיתה מככבת. צפוף, חם ומחניק- ככה אי אפשר ללמוד.
ההשקעה בגילאי לידה עד שלוש, זניחה. כל המומחים מדברים על הפעוטות כהשקעה אסטרטגית. אצלנו דוחים את זה.
ולמה משרד החינוך משקיע 14% משעות הלימוד ללימודי דת, כשבמדינות ה-OECD, מדובר ב-5% בלבד.
ואיך זה שרק בישראל לומדים שישה ימים בשבוע וההישגים יחסית לעולם עלובים?
ועוד לא הזכרנו את הפערים בין המרכז לפריפריה, מה שמוביל בהמשך גם לפערים בהשכלה האקדמית.
אכלו לי שתו לי גנבו לי, געוואלד! יצעק ראש הממשלה גם בשבוע הבא. לא על החינוך חלילה. רק על הכיסא!