אביו של דין שושני ז"ל: "אנחנו מקבלים את רוע הגזרה באהבה"
לאחר אסון המעלית המחריד בדרום תל אביב סיפר אביו של שושני ז"ל: "החלטנו להשפיע ולדבר בטוב, ואחרי שנשמע את המסקנות נלמד איך לנהוג"
בסוף השבוע שעבר נהרגו דין שושני ובת זוגו סתיו הררי באסון המעלית בדרום תל אביב. אביו, ציון, שוחח עם גדעון אוקו והתייחס למותו של בנו בצורה לא קונבנציונלית, וללא כל כעס. אף על פי שרבים טוענים כי מדובר במחדל נוראי מאין כמותו. בהמשך סיפר על המפגש האחרון שלו עם בנו, "האבל הוא משהו מאוד אישי ואנחנו משתדלים להתחבר לטוב. אנשים עושים דברים טובים לעילוי נשמתם, אני לא מבין כמה טוב העם הזה".
"אצלנו ברוך השם הכל בסדר גמור. אנחנו מקבלים את רוע הגזירה באהבה רבה. אנחנו מבינים את מהות שלטון השם בעולמו".
ועדיין אני מתאר לעצמי שאתם עוברים ימים לא קלים, שתף אותנו.
"אנחנו משפחה חזקה שמבינה את דרך השם ואיך הוא פועל בעולמו. אנחנו מבינים שאבן יקרה מאוד עזבה את העולם. לא ייתכן שלאדם אנונימי ייצור כזה וייב עולמי. זה לא מובן שזה נס כל כך גדול. אנחנו לא יודעים לאכול את כל הטוב שנהיה פתאום. אתה לא מבין כמה טוב נהיה. אנשים באים שומרים דברי תורה, עושים טוב ומפיצים טוב. אישה עוזרת לחברתה ופתאום נהיה טוב. כאילו מישהו משפיע מלמעלה. אני לא יודע להסביר אחרת ידידי".
מתי דיברת בפעם האחרונה עם דין?
"היינו בביתנו. עשינו קידוש והוא בא אלינו הביתה. אני בירכתי אותו ודיברתי איתו ונפרדנו כשכל אחד הלך לביתו. זה מעין סשן כזה של קבלת שבת שעורכת שלוש שעות כל שבת".
מה היה בערב הזה שאתה יכול לספר לנו בשיחות ביניכם בשולחן השבת.
"נשמע מדבריי שאני בא ממשפחת דתית, אנחנו משפחה יהודית חמה שמחוברת אחד לשנייה. סתיו הייתה כאן בת בית. דין היה ילד כל כך נבון שעשה טוב. קיבלנו לביתנו עד היום לזה שרים, חברי כנסת רבים, אנשי משטרה, ראש העיר, עיתונאים. וואו מה לנו ולכל הדבר הזה. אנחנו אנשים פשוטים שנחבאים אל הכלים".
אני רוצה לחזור ליום שבת. מתי אתה הבנת שקורה משהו ונגרם אסון?
"הקרבה בינינו בקו אווירי היא 200 מטר. אני שומר שבת ולא עניתי לטלפון על אף שהוא צלצל. האירוע התרחש בשעה 13:00 ואנשים לא שגרתיים היו על הקו אז החלטנו לענות כי הבנו שמשהו קורה ברחוב בו הוא גר. נעלתי את נעליי ורצתי לאזור. הגענו לשם ואז כבר פינו אותו".
כשרצת לשם הבנת שקרה משהו לדין?
"אתה לא יודע מה לחשוב. יש לך את כל הסרטים בראש. זה עניין של שניות. אתה חושב את כל המחשבות הכי טובות שיש לך כי אתה מקווה שלא יקרה לך אסון. הגענו והמקום היה סגור, אתה נלחם עם המשטרה ואומר שיכול להיות שזה הבן שלך ואומרים לך שכדאי לנסוע לבית החולים כי הוא כבר פונה ושווה לבדוק. ידענו שאם פינו אותו והוא במצב אנוש הוא יישאר בחיים כי הוא אדם לוחמני. עלינו לתל השומר וקיבלנו את הבשורה שהייתה קשה מנשוא. הגוף הגשמי שלנו קיבל את זה בלב וזה כאב לו. הגוף הרוחני שלנו הבין שזו דרכו של הבורא וככה הוא מתנהל בעולמו. קיבלנו את זה בצורה הכי בריאה שאפשר עם עצבות במינון הנכון מתוך ידיעה שנשמה מאוד גדולה וענקית עזבה את המקום הזה. הבן הזה הוא לא רק הבן שלי. הוא גם הבן שלך, של הבמאי שלצידך ושל האנשים שהולכים כאן ברחוב".
אני שומע את הטון שלך, את השלווה והפיוס ורוצה לשאול אותך כך. אנחנו מבינים שכנראה שהתרחש שם מחדל חמור, כמעט שעתיים לקח לגורמים להגיע למקום כשבתחילה כלל לא ענו לכל הפניות. יכול מאוד להיות שאם היו מגיעים בזמן הכל היה נראה אחרת. אין בך כעס?
"הבנתי שהיה משהו ממכבי האש שהפצירו בהם לעזור כשהם לא הבינו שיש כלואים. אנחנו כרגע בשבעה, האבל הוא משהו מאוד אישי ואנחנו משתדלים לקבל את כולם. חלטנו כל המשפחה להשפיע טוב ולדבר טוב לפחות בימי השבעה. אחרי זה נלמד איך לנהוג ולפיהן נחליט. בינתיים אנחנו צריכים להתחבר לוייב הטוב. אנשים מדליקים נרות ועושים דברים לעילוי נשמתם. זה לא מובן מאליו".
דיברתם עם ההורים של סתיו?
"אני עושה זאת מדי יום. אני נתפס כמי שיותר חזק להתמודד. הם במצב יותר קשה רגשית. זה עמוק וכואב להם. יש שם עצב גדול ולא מובן. הם איבדו את הדבר הכי יקר להם כמו שאני איבדתי את הבן היקר שלי".
מה אתה אומר להם כדי לחזק אותם?
"הם רק בוכים וקשה להם. האב של המשפחה קיבל את זה ממש קשה. התקשרתי אתמול לחזק אותו בטלפון והוא רעד בקולו. זה לא מדרך הטבע שאבות קוברים בנים. קרה כאן משהו פלאי. אם לומדים טיפה את המקרה מבינים שהייתה כאן התערבות אלוהית. כשאתה שומע דברי תודה וחיזוקים מאחד שעבר את אותו הכאב אז אתה מקבל כוחות ואוסף את עצמך. אתה מבין שחייבים להמשיך ולהפיץ את הטוב".
עריכה: איתמר זיגלמן
