אימו של מוטי בן שבת ז"ל: "איבדתי את החיים"
חוה בן שבת, שבנה נסחף ומת בעת שניסה לחלץ נפגעים בשיטפון בנהריה, שוחחה עם אילה חסון: "עברנו צונאמי בנהריה"
"קשה, קשה, קשה, קשה. קשה מאוד": גם מספר הפעמים שהמילה 'קשה' נאמרה לא מתחיל להסביר את כאבה של חוה בן שבת, אימו של מוטי (38) ז"ל, שנספה בשיטפונות בנהריה, ממש למרגלות ביתו, בעת שניסה להציל חיים. חוה יושבת כעת שבעה בנהריה, מרחק פסיעה מהמקום שבו בנה נשם את נשימותיו האחרונות. בשיחה מצמררת עם אילה חסון שִׁחזרה את הרגעים הקשים ושיתפה בכאבה העמוק והקשה מנשוא.
ברביעי האחרון לפני הצהריים התכוננה משפחת בן שבת לחתונה. האם חוה הכינה ארוחת צהריים בעוד בנה מוטי ובעלה דני סייעו לאנשים בסופה הכבדה. האם עמלה על ארוחת הצהריים, ומאפרת עשתה את דרכה לביתם כדי להכין אותה לחתונה של אחייניתה. "יום סטנדרטי, רגיל", שחזרה, "מוטי ודני עלו הביתה, פשטו את הבגדים שלבשו שהיו מלאים בבוץ ובמים, ומוטי אמר שהוא מכין כוס תה".
בבית המשפחה שהו באותו זמן גם חוה ובתה קורל, אחותו של מוטי. "תביני שהמרפסת ו־2 חלונות הבית פונים למקום שבו מוטי טבע", הדגישה חוה. "לפתע, דני נכנס לחדר, צעק: 'יש אנשים ברכב! הג'יפ נסחף!' - וירד במדרגות. מוטי רץ אחריו", שיתפה, "אני לא ראיתי. כשרצנו לחלון, קורל ואני, בשנייה שבה הסתכלנו, ראינו את דני דופק על הראש ונופל לרצפה. ירדנו מהר למטה, התחלתי להשתגע ולצרוח 'איפה מוטי?', ואמרו לי: 'מוטי נסחף'".
משנכנס אל זרם המים הקטלני שאיתו התמודדה נהריה בשבוע שעבר, למרבה הצער, לא היה למוטי סיכוי רב לשרוד. גופתו נמצאה לאחר חיפושים ארוכים של כוחות החילוץ וההצלה. "אילה, זה לא תקין. זה לא נורמלי. זו שנת 2020!", זעקה אמו, "מתברר בדיעבד שהיו שם סורגים כל השנים, ולפני שנתיים או שלוש הורידו אותם. אם הסורגים היו נותרים שם, מוטי שלי אולי היה נתפס - אבל אני לא יודעת כמה הוא היה חי. אנחנו, בנהריה, עברנו צונאמי. נולדתי בעיר הזאת בשנת 1962, ודבר כזה לא ראיתי פה בחיי".
מוטי בן שבת ז"ל // צילומים: כבאות והצלה, באדיבות המשפחה
ילד של אמא
משפחת בן שבת כולה מרבה לסייע לכל מי שזקוק לכך. גם לפני שבוע בדיוק סייעה לעוברים ושבים להתמודד עם הרחובות המוצפים מנחל הגעתון שעלה על גדותיו. "זה תמיד היה. זה בעזרה לאנשים וזה בכל מיני דברים גדולים וקטנים", אמרה האם, "את יודעת שאומרים שכשעושים מעשים לא מדברים - אז אני אמרתי שכל המעשים הטובים הם עבור זכויות לילדים והנכדים. אני לא ציפיתי למכה כזו".
אילה שיבחה את האם על האומץ של בנה, שיכול היה להמשיך ולשבת בבטחה בביתו, עם כוס התה ביד, אך בחר להסתכן למען הצלת אחרים. "מדינה שלמה מתבוננת בהשתאות ובהתפעמות בבן שלך זכרו לברכה", אמרה, "הדיווח הזה על אדם שבוחר לרוץ ולהציל מישהו שהוא לא מכיר זה משהו שכולנו מתבוננים בו בהתפעמות ושואלים איפה עוד יש אנשים כאלה, מאיפה זה בא".
חוה השיבה כי "ככה זה עם כל הילדים שלי, ומוטי במיוחד. מוטי תמיד אהב לעזור, ומוטי זה ילד של אמא".
אתם גרים יחד?
"כן. הוא התגרש לפני כמה שנים ומאז הוא גר איתי".
את בעצם יושבת כעת שבעה בבית, מול המקום שבו הבן שלך טבע?
"נכון, מחמישי ועד אתמול ישבנו בבית. מאתמול אנחנו למטה, באוהל ענק ומחומם שארגן עבורנו ראש העיר, כי מגיעים מאות מנחמים מכל הארץ".
חוה שיבחה את ראש עיריית נהריה רונן מרלי על הליווי שהוא מעניק לה בשעתה הקשה. "החלטתי שאני לא אדבר עד תום השבעה, אבל כשאני שומעת ורואה דברים, אני נסערת מהם כי הם לא הוגנים", אמרה, "הוא נתן לי יד מאותו יום של המקרה המצער של הבן שלי. עכשיו, הבוקר, שלחתי לו הודעה: 'אתה אח שלי, לא ראש העיר, והמון תודה על כל מה שאתה עושה'".
בתום השבעה, כשאוהל המנחמים יפורק והשמש תעלה על התוואי שהיה מוצף ברחובות עיר הולדתה, תיאלץ חוה להתמודד עם האובדן הבלתי נתפס, מתחת לחלון ביתה, של הבן היקר לה כל כך. "מוטי זה ילד אהבה, שקם כל בוקר ונתן לי נשיקת בוקר טוב על המצח. זה צחוקים, זו שטותניקיות כזו של אמא ובן, זו אהבה שבחיים לא ראו", סיפרה עליו בקול רועד, "הוא עבד אצל מישהו שהזמין אותו לאכול, והוא לא הסכים - כי 'אני הולך לאכול עם אמא! אמא, האוכל מוכן? מה הכנת?'
"אי אפשר להעביר דברים קטנים, אבל לכל אחד מהם יש משמעות מיוחדת. אני איבדתי את החיים, אני לא יודעת אם אמצא את עצמי עוד. לא יודעת, קשה לי. קשה לי".
עריכה: יניב מורוזובסקי
