"מירית היא אשת השנה הבינלאומית שלי"
מירית הררי התארחה באולפן של דידי לכבוד יום האישה הבינלאומי • דידי הררי שיתף: "אנחנו עוברים שנה וחצי לא פשוטות של חרדות, תקוות והמון אהבה"
היום (א') מציינים ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי, וגם באולפן של דידי הררי מציינים את יום האישה ומוקירים את הנשים הגדולות של העולם. לכבוד היום המיוחד, הצטרפה לשידור מירית הררי והתארחה באולפן לצידו של דידי. דידי ומירית סיפרו על הקשיים, הכאבים והתקוות שהם חולקים בשנה וחצי האחרונה, במהלכה מירית נאבקת במחלת הסרטן. מירית סיפרה על ההתמודדות במהלך החודשים האחרונים: "אני עדיין אותה מירית שהייתה שם תמיד, שהתמודדה עם דברים אחרים. עכשיו ההתמודדות היא עם משהו יותר רציני וגדול".
דידי הררי פתח את תוכניתו בסקירה היסטורית של יום האישה הבינלאומי: "8 במארס הוא יום האישה הבינלאומי, לא שאני חושב שצריך יום אישה בינלאומי כי לדעתי כל יום צריך להיות יום האישה, לא מתוך כורח אלא מתוך הערכה גדולה לבנות המין החזק. כל זה התחיל אי שם ב-1909, אנחנו מדברים על למעלה מ-100 שנה בארה"ב, בעקבות שביתה ענקית של ארגון הפועלות הנשים שהתקיימה ב-1908 במטרה להשיג שוויון זכויות בשכר, בעבודה ובזכות להצביע ולהשפיע כי עד אז לנשים לא הייתה זכות הצבעה. ב-1911 כבר יותר ממיליון נשים ציינו את יום האישה הבינלאומי בהרבה מדינות ברחבי העולם כולל הפגנות בדרישה לשוויון זכויות. רק ב-1977 החליטו באו"ם שה-8 במארס יהיה יום זכויות המין הנשי והנה הגענו ליום הזה, וגם אנחנו מציינים את היום הזה באהבה רבה.
והמשיך בפן אישי: "חשבתי לדבר בתוכנית ולראיין אישה עוצמתית ומשפיעה גם על חיי, המון שמות עברו לי בראש, חלקן מהפוליטיקה חלקן מהעשייה הציבורית לטובת הכלל. בסוף נתתי לעצמי מכה בראש ואמרתי 'יא טמבל אחד, אתה מחפש בעולמות רחוקים כשממש מתחת לאף שלי יש את האישה הכי מוערצת, הכי מעצימה, הכי חזקה והכי אישה בינלאומית שלי', כשאני אומר שלי אני ממש מתכוון ממש שלי, מיריתי, אשתי.
אנחנו עוברים שנה וחצי לא פשוטות בכלל בבית של הקרבה עצומה, קירבה עצומה, של משפחתיות, חרדות, כאבים, דיבורים על סוף, דיבורים על אחרי, תקוות שניצתות בעקבות כל מיני הצעות שמגיעות אלינו, לילות ללא שינה ובעיקר המון אהבה, ותנחשו אתם מאיפה יש לנו, המשפחה כולה, הבנות ואני, כוח להתמודד עם כל זה. התשובה מבחינתו ברורה לחלוטין , ממירית, אשת השנה שלי, הבינלאומית שלי. מיריתי שלי".
מי שלא יכול לדבר על המוות איך הוא יכול לחיות?
החלטנו ביום האישה הבינלאומי, כשדיברתי עם מנכ"ל הרדיו, אור צלקובניק, ושאלתי אותו אם נעשה משהו מיוחד ופתאום עלה השם שלך כרעיון שתגישי יחד איתי את התוכנית, זה היה הכי נכון והכי במקום לעשות את זה.
"זה מחמיא בטירוף ממש, אני מתרגשת".
את יכולה להתחבר למה שאמרתי? חזרנו מסוף שבוע קסום בצפון, לרגע שמנו את המחלה בצד והייתה הנאה מאוד גדולה מהטבע והנוף והטיול של כל המשפחה לצפון. את מבינה כמה אני מרגיש מועצם ואת החוזקות שבאות ממך?
"אני יכולה להבין שזה בא ממך, כי אתה תמיד חשבת שאני עוצמתית וחשבת שאני חזקה ושאני שונה. ידעת שהראיה שלי לא בדיוק סטנדרטית. אני נפעמת מזה שאנשים אחרים פתאום מגלים את זה".
אנשים אחרים גילו את מה שידעתי מזמן.
"זה מאוד מרגש אותי".
קיבלת עוצמות מיוחדות יותר מאז שסיפרו לך על הסרטן?
"לא, זו אותה מירית שהייתה שם תמיד, שהתמודדה לפני זה עם דברים אחרים. עכשיו ההתמודדות היא עם משהו יותר רציני וגדול אבל זו אותה אני. אותה אחת שהתמודדה כל החיים עם החיים".
זה לא מובן מאליו כי את יודעת שברגע שאדם מתבשר על מחלה כזו, התחושה הכללית היא שאדם 'משתבלל', מתכנס בתוך עצמו, בוכה על מר גורלו - על איך נפל עליו הדבר הזה ודי נכבה. את זוכרת שאמרתי לך שהסרטן מרגיש איפה שנכנס פחד? זה החלל שלו להיכנס לשם, איפה שהרחמים העצמיים נכנסים - לשם הסרטן מתפשט. אצלך אני זוכר שמההתחלה את התעשתת לחלוטין ואמר – 'בוא ננהל את זה אחרת, אני לא נכנסת לפינה הזאת'.
"כי אתה מכיר אותי שאני בן אדם של פתרונות, אני לא בן אדם של לשקוע ולבכות על מר גורלי. יש בעיה אז פותרים אותה, מתמודדים, מסתכלים לה בעיניים, מדברים עליה, שמים את הדברים על השולחן. קוראים לה בשמה, זה לא 'המחלה' - זה סרטן, יש מוות. מי שלא יכול לדבר על המוות איך הוא יכול לחיות? איך אפשר לחיות בלי לדעת שהמוות הוא לצד החיים. המוות מחכה לנו בסוף החיים וזה לשים את הדברים מאוד ברור, אני מאוד אוהבת שדברים ברורים".
זה נגד הטבע האנושי, זה די קשה גם אצלנו בבית. הבנות לא תמיד רוצות לדבר על זה.
"הלוואי וזה היה הופך להיות. לי זה לא קשה, לי זה קל. הלוואי וזה היה הופך להיות משהו שהוא קל לכולם, לדבר על הדברים, להיות כנים, להיות יותר אמיתיים, לשים את הדברים על השולחן, לא רק במקרה של סרטן ומחלות אלא בכלל. היה פותר הרבה דילמות".
את מבינה למה בחרתי בך ליום האישה בתור אישה עוצמתית?
"אני יכולה להבין, בעקבות הכתבה האחרונה שהייתה בסוף השבוע וכל התגובות המטורפות והאהבה והערכה הענקית שאני מקבלת מכולם, כי אני מובילה פה איזשהו מהלך או מניפה איזשהו דגל של אמת, של התמודדות".
ממודעות או מכורח?
"המודעות מתעצמת כל הזמן, היום בהחלט שזה הפך להיות הרבה יותר להניף דגל ממה שהיה לפני שנה".
דגל שאומר מה?
"שאומר תתמודדו בואו תהיו אמיתיים תספרו את האמת, תפגינו חולשות, תאהבו, שימו את המחלוקות בצד. יש בחירות? יאללה דעות שונות, אבל עדיין אנחנו אנשים כולנו בוא נאהב, רק ביחד אפשר לשנות דברים עם אמת ואהבה וזה הדגל שאני מניפה".
משיחות שלי עם הבנות אם לא היית מי שאת, אני חושב שהיינו עוברים את זה אחרת.
"אני לא אתן לכם להתרסק, לא עכשיו ולא אחר-כך".
עריכה: עופרי גליכמן
