"קשה לנו חוסר הודאות"
בר אנדן ובן זוגה שוהים מול חופי אורווגאי בגלל נגיף קורונה באזור • אנדן סיפרה על החוויה הלא פשוטה: "אנחנו מנסים להיות אופטימיים"
בר אנדן ובן זוגה יצאו לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה; לא היה להם מושג שבן רגע יהפוך העולם לזירה של מגיפה קטלנית ולא מוכרת הגובה קורבנות רבים בכל רחבי העולם. השניים עלו על ספינה לכיוון אנטרקטיקה, אך במהרה הבינו כי עליהם לחזור ארצה. השיט היה עתיד להסתיים בארגנטינה אך בשל משבר הנגיף סירבו שלטונות ארגנטינה להכניס אותם. כעת, הם שוהים מול חופי אורווגאי, מנסים לעגון ולהגיע לישראל. אנדן סיפרה על התחושות הקשות ועל החלום לחזור הביתה שמתנפץ פעם אחר פעם.
"יצאנו לטיול הזה כחלק מטיול גדול שעשינו בדרום אמריקה, החלום הגדול של שנינו היה להצליח לצאת לשיט הזה לאנטרקטיקה", סיפרה בר אנדן. " בכל השבועיים הראשונים שטיילנו פה לא ידענו שהמצב בעולם החמיר עד כדי כך. כמובן שידענו לפני שיש קורונה ושהמצב באסיה מחמיר במהרה, אבל מה שהכרנו בדרום אמריקה זה שהיו כמה מקרים בודדים ממש. היינו יותר מודאגים מהתוצאות של הבחירות בשלב הזה מאשר מה התפתח עם הקורונה, לא שיערנו בכלל שזה יגיע לממדים כאלה", הוסיפה.
אך הבשורה לא איחרה לבוא, אנדן ובן זוגה הבינו כי עליהם "להצליח להגיע לחוף, נכנסנו לסערה של אי ודאות, של דברים שמשתנים כל רגע, של לא לדעת אם נצליח לעגון איפשהו ואם יקבלו אותנו איפשהו. לא דמיינו שזה מה שיקרה בסופו של דבר ושהעולם ישתנה עד כדי כך בזמן שהיינו כאן", אמרה.
היא המשיכה וסיפרה על הניסיונות החוזרים לחזור ארצה, "ניסינו להגיע לארגנטינה שמשם יצאנו ושם היה אמור להסתיים השיט, ניסינו להגיע ל-3 ערים ובעצם קיבלנו דחיה מעיר אחרי עיר, כשבסופו של דבר קיבלנו דחיה מבואנוס איירס שהייתה התקווה האחרונה שלנו. היה לנו תאריך שהיינו אמורים לעגון שם וכרטיסי טיסה חזרה לארץ ובעצם הסירוב מבואנוס איירס היה סירוב כללי להיכנס לארגנטינה, אז זה גזל את התקווה שהייתה לנו. מאז אנחנו מנסים למצוא מדינה אחרת שתסכים לקבל אותנו".
הזוג שוהה על הספינה שלושה שבועות, "היו כמה ימים שבהם היינו בבידוד מוחלט בתוך הספינה בחדרים שלנו ולא יכולנו לצאת. עכשיו בגלל שאין אף אחד שמרגיש לא טוב על הספינה, אנחנו יכולים לצאת לנשום אויר בחוץ מדי פעם. אבל, אוכלים את כל הארוחות שלנו בחדר. מחכים לשמוע עדכונים ולהבין האם משהו יכול להתקדם בקרוב".
אנדן ובן זוגה "עכשיו עוגנים מול חופי אורוגוואי ומחכים לאישור להיכנס לנמל כדי שבעצם נוכל להתחיל את התהליך של לרדת מהספינה ולעלות על טיסות". אך הדגישה כי אין להם צפי מתי יוכלו לחזור לארץ, "בספינה לא יודעים מתי הדבר הזה אמור להתקדם, ממשלת אורוגוואי עוד לא נתנה תשובה ועוד לא הצליחה לגבש נוהל ברור לגבי מה עושים עם הנושאים של ה'קרוז'", והודתה כי הם "מנסים להישאר חזקים במצב של הרע. מאוד קשה לנו האי וודאות וההרגשה שאולי לא נצליח להגיע הביתה".
בר סיפרה על הרגשות הקשים נוכח המצב ואמרה: "אני לא אשקר שקשה להישאר אופטימיים, כשכל פעם אנחנו רואים אופציה שהיא התקווה האחרונה שלנו וכל פעם היא נגוזה מול עינינו. אבל, אנחנו מנסים להיות חזקים ולהאמין שנצליח להגיע הביתה בסוף. ברור לנו שהרבה כוחות מאוד חזקים מעורבים ומנסים לעזור לנו, להביא אותנו הביתה, אז אנחנו מנסים להישאר חזקים ואופטימיים ולהאמין שבסוף נצליח".
בימים אלה הם "בקשר שוטף עם השגרירות באורוגוואי שחשוב לה מאוד לשקף לנו את המצב ולעזור לנו במה שהיא יכולה. במקביל, אנחנו מקבלים עדכונים על מאמצים שנעשים כדי להשיב ישראלים בטיסות מכל מיני יעדים בדרום אמריקה. כרגע הבעיה הכי גדולה שלנו היא באמת שאנחנו לא מצליחים לרדת מהספינה, אז אנחנו צריכים שיופעל כמה שיותר לחץ על ממשלת אורוגוואי כדי שיתנו לנו לרדת מכאן".
לטענתה, אין חשש שמי מהאנשים בספינה נדבק בקורונה, "יצאנו כולנו ביחד מארגנטינה לפני שלושה שבועות, ווידאו שכל מי שעלה על השיט לא שהה במדינות נגועות קורונה ב-14 יום לפני. כמובן שאין לנו כאן בדיקות שיכולות להוכיח באופן חד משמעי שאין חולה קורונה, אבל הסיכוי לכך הוא אפסי. נכון לעכשיו, אף אחד לא מרגיש לא טוב, מודדים לנו חום כל יום כדי לוודא שכולם בסדר".
לסיום, ביקשה בר להגיד "תודה רבה על כל מה שאתם עושים בשבילנו. אנחנו יודעים שאתם רוצים לראות אותנו חזרה בבית ותאמינו לנו שאנחנו רוצים לא פחות. תודה רבה גולן".
עריכה: עופרי גליכמן
