"המילה מוות לא דיברה אליו"
סמל איתמר בן דוד ז"ל נהרג בפיגוע במלון סבוי בשנת 1975 • חברו לצוות שלומי רייזמן שוחח עם בן וינון על הזיכרונות שנשארו, והגעגוע
מחר (ג') יצוין בישראל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יום אבל לאומי. בכל שנה, אזרחי המדינה מתייחדים עם זכר הקורבנות שמסרו נפשם עבורם ועבור מדינת ישראל. שלומי רייזמן, מי שהיה חברו הטוב וחברו לצוות של איתמר בן דוד ז"ל, שנפל בפעולה לחילוץ בני ערובה בשנת 1975, סיפר על דמותו אשר ממשיכה ללוות אותו גם 45 שנה אחרי. "הוא נשאר צעיר אבל הוא היה הרבה יותר מאשר בחור צעיר, בחור שמדבר 'דוגרי', לא דופק חשבון לאף אחד", אמר.
בשנת 1975 פרצו 8 מחבלים מארגון הפת"ח למלון סבוי בתל אביב, הם החזיקו בבני ערובה במטרה להוביל לשיחרור מחבלים עבורם. בפעולה נרצחו 8 אזרחים ונפלו 3 חיילים. שלומי רייזמן שהשתתף בפעולה יחד עם חברו איתמר בן דוד ז"ל, סיפר כי "זו לא הייתה פעולה מתוכננת לכן היחידה הקפיצה את כל הכוחות הזמינים, היינו ביניהם, היינו צוות שסיים הכשרה". הוא נזכר כי "יצאנו להשתתף במעלות כשהיינו רק 8 חודשים בצבא, אז ב'סבוי' אחרי שנה וחצי ראינו עצמנו ותיקים".
רייזמן המשיך וסיפר כיצד הדברים התגלגלו באותו הלילה, "אנחנו פרצנו למלון לפנות בוקר, עדיין בחושך, הייתה לנו הזכות לפרוץ בפתח הראשי ומי שהוביל אותנו היה נחמיה תמרי ז"ל. המטרה הייתה לעלות לחדר של החטופים, תוך כדי הפריצה המחבלים גילו את ההתגנבות, הפעילו מטען, פגעו בחלק גדול של החטופים. נכנסנו למלון ובתוך האבק, החושך ומערכת החשמל שקרסה התפתח קרב ואחד מהמחבלים, אנחנו יודעים את זה בדיעבד, הפתיע את החוליה שלנו. הוא ירה בחושך, הרג את איתמר, פצע אותי, התפתח קרב ובהמשך הוא זה שפגע בעוזי יאירי". על אף שעוזי יאירי סיים את תפקידו כמח"ט באותה התקופה, הוא "עשה תפקיד מטה במטה הכללי ובאותו לילה חלק מהכדורים של המחבלים פגעו בבניין המטה הכללי. קצינים מהמטה הגיעו ועוזי בתור מפקד יחידה לשעבר הצטרף לזנב אחד הכוחות, אבל כשהקרב הסתבך הוא ניסה לפתור את הבעיה, התגנב, הציץ מפתח לא נכון, לצערי, ואותו מחבל פגע גם בעוזי" הוא הודה כי "ברוב פיגועי המיקוח שהשתתפתי בהם, מבחינת מחיר בחיי אדם אכן לא היו הצלחה, כי שילמנו בחיים של הרבה מאוד בני ערובה, למעט באנטבה". מנגד הסביר כי "הקרב היה לא רק להציל את בני הערובה אלא להילחם על ערך שלא נכנעים לטרור, כדי להקטין את כמות הפיגועים".
את איתמר פגש לראשונה במבדקים לצה"ל, "מושבניק, בן של הדסה ואריה מההתיישבות העובדת, בחור שקט, בכלל לא הרגשנו בו אבל כשהתגייסנו ביחד הוא לאט שבר גם את העין שלי וגם את הלב. התחברנו, חלקנו אותו חדר, אפילו בקרב היינו באותה חוליה. הוא היה הרוח החיה של הצוות". הוא סיפר כיצד בטירונות, "ב-8 בבוקר היה מסדר נשק ומי שהשק שלו לא היה מצוחצח היה מקבל פחות שעות שינה. אנחנו כל אחד התעסקנו עם הנשק האישי אבל איתמר דבר ראשון בבוקר היה עם הנשק הצוותי, גם אם זה על חשבון הנשק האישי שלו".
עוד סיפר על דמותו של איתמר ואמר כי "הוא נשאר צעיר אבל הוא היה הרבה יותר מאשר בחור צעיר, בריון, בחור חזק מאוד, אצלנו בצוות הוא היה רוח חיה, בחור תוסס, המילה מוות בכלל לא מתחברת אליו. בחור שמדבר 'דוגרי', לא דופק חשבון לאף אחד. היה קשה להתווכח איתו כי קודם היה עושה ואחר כך מדבר. זה דמות ואישיות שמלווה אותנו לכל אורך הדרך וגם היום בלי קשר לגיל שלו. אני שומר תמונה מהשירות הצבאי של הקמת מאהל בשטח ובמרכז התמונה רואים את איתמר עם פטיש תוקע יתדות של האוהל ויש עוד 10 אנשים מסביב שלא עושים כלום", והוסיף כי "אלה שמתנדבים תמיד ראשונים לוקחים סיכון באחריות, והם גם משלמים את המחיר".
עריכה: עופרי גליכמן
