נלכד המחבל שהרג את לוחם גולני עמית בן יגאל ז"ל
בעקבות הודעת השב"כ על תפיסת המחבל, אביו סיפר: "עליתי לקברו, ואמרתי לו שתפסו את האיש הארור ששיבש לנו את החיים" • קרא בכאב: "אין למחבל רחמים?"
סגירת מעגל עצובה: צה"ל ושב"כ פרסמו אמש (א') כי הצליחו ללכוד את נזמי אבו-בכר, המחבל שהשליך בתחילת החודש שעבר אבן על לוחם גדוד הסיור של גולני, סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל והרג אותו. בן יגאל היה בן 21 במותו, במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד שבצפון-מערב השומרון. ברוך בן יגאל, אביו של החייל עמית בן יגאל ז"ל שוחח עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103fm והתייחס לתחושות הקשות ולהמתנה הרבה לתפיסתו של האחראי.
ברוך בן יגאל סיפר כיצד חיכה לטלפון שיבשר לו על לכידת המחבל שהרג את בנו עמית ז"ל, "בכל השיחות שלי עם כל קברניטי המדינה והצבא אני ביקשתי מהם את הדבר הזה, כי זה לא נתן לי מנוח. גם אמרתי למג"ד שלו - 'איוב, כל שעה כל שעה אני מבקש ממך להתקשר אליי'. אני ישן כבר חודש ימים על הרצפה בחדר של עמית וכל יום אני מתעורר כל כמה דקות ומסתכל על הטלפון, אולי הטלפון הגואל יגיע". אתמול (א') הגיעה הבשורה על לכידתו של המחבל, נזמי אבו-בכר ובן יגאל תיאר את התחושות כמעין "מאתיים טון שיצא ממני אתמול".
לאחר קבלת הבשורה, הוא עלה לבית העלמין יחד עם בני משפחה וחברים, "פשוט עשיתי שם ברכה של 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. אחרי שבירכתי אמרתי 'עמית יקר שלי, תפסו את המחבל, תפסו את האיש הארור הזה ששיבש לך את החיים והרס לי את החיים לי ולאמא'. זה פשוט דבר שהוא לא כל כך נתפס, גודל האבדה שלי ברמה האישית שלי היא כפולה ומכופלת. עמית הוא בן יחיד שלי, אין לי עוד ילדים, אין לי עוד כלום". הוא סיפר כי לראשונה מאז נפילת בנו, "ישנתי במיטה שלי בפעם הראשונה 3 שעות רצופות, זה לא קרה לי חודש ימים. שמתי את הטלפון פעם ראשונה בסלון, לא שמתי אותו לידי".
בן יגאל שוחח עם בנו במהלך החודש מאז נפילתו, "כל יום מחדש, כל רגע מחדש, אני פותח את היום שלי עם זה ומסיים את היום שלי עם זה. זה משהו שהוא לא נשלט אפילו", סיפר בעצב. המחשבות על מי האחראי למותו הטרידו את מנוחתו, ולאחר שנתפס, גילה האב השכול כי "הוא בן 49, בעל משפחה. זה לא אדם בן 20 מתלהב ועושה שטויות. מדובר פה באדם שיש לו יישוב הדעת, אדם שצם כל היום, אדם שהוא בן גילי כמעט. לפי המראה שלו האדם הזה הוא אדם דתי, האסלאם זו לא דת של רוצחים - זו דת של סובלנות".
הוא המשיך ותהה: "אתה אבא לילדים, אני לא מבין - מה אין לך רחמים? אין לך רחמים? אתה עולה למעלה לגג מכין אבנים מראש וזורק אבנים בלי טיפת רחמים? ויש לך ילדים בתוך הבית? איזה דוגמה אישית אתה נותן לילדים שלך? שיש להם אבא רוצח? איך אתה מעז לעשות דבר כזה? בשם מי אתה עושה דבר כזה? בשם מה אתה עושה דבר כזה? לשם מה? אני הייתי מעז בחיים לפגוע בילד שלו? בחיים לא, בחיים לא. כשבאו אליי שאלתי - 'הוא הודה?' אמרו לי 'כן, לא רק שהוא הודה, הוא גם שיחזר את זה', והצוות של עמית היה שם בזמן השחזור. זו הרגשה שאני לא יודע איך להסביר במילים".
"החלטתי לבחור בחיים"
מחר (ג') תתקיים האזכרה לציון 30 יום לנפילתו של עמית ז"ל, ואביו מכיר תודה על כך שהוא יכול לסמן "לפחות וי אחד קטן בתוך המערבולת שבה אני נמצא שהיא מטורפת, היא גדולה והיא ענקית. אני בכלל לא מעכל בכלל את הדבר הזה, אני לא מסוגל לדבר על הבן שלי בלשון עבר". הוא אף סיפר כי כאשר "משרד הביטחון רצה להחתים אותי על המסמכים האלה של ה-2 אותיות שאני לא יכול להסתכל על האותיות עם הגרשיים. אמרתי לה - 'אני לא מסוגל לחתום על זה, אני מרשה לך לחתום במקומי, אבל אני לא מסוגל. היד שלי לא יכולה לחתום על זה'".
במהלך השבעה שמע בן יגאל סיפורים רבים על בנו, והוא נזכר כיצד חינך אותו לשמחת חיים לאהבת החיים, "זה היה המאפיין שלו. מותר לך וטוב לך לעשות לחיים ולשמוח ולהיות תמיד מוביל ותמיד בראש המחנה, 'תמיד תהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים'. מה שלימדתי אותו, כשאתה שומע מהחברים שלו, מכל מיני סוגים שונים של חברות וחברים שלו שזה מה שהוא למד והוא יישם את זה בצורה כל כך יפה, בצורה תרבותית, בצורה איכותית, שהוא נהנה מכל רגע, שהוא נגע בכל כך הרבה אנשים - כמה אבות זוכים לדבר הזה?"
כעת, הוא "מתחיל מסע מאוד ארוך שיסתיים רק ביום שאני אחזיר את הנשמה שלי גם כן לבורא. המסע שלי הוא ארוך מאוד, הוא עמוק מאוד". וציין כי "הגברת מרים פרץ אמרה לי משהו מדהים - 'ברוך, כולנו נכים. את אחוז הנכות אנחנו קובעים כל יום מחדש, יום אחד נהיה 1% ויום אחד נהיה 50%, השאלה היא איך אתה רוצה לחיות את החיים'. אני החלטתי בשבעה שלו, ואמרתי לו – 'עמית, אני החלטתי לבחור בחיים'. זה לא קל".
עריכה: עופרי גליכמן
