ענת דוידוב פתחה את התוכנית עם המחאה של ציפי פינס. מנכ"לית תיאטרון בית ליסין, על המצב הקשה של התרבות, ואמרה: "זוהי שעתם הקשה של האומנים והיוצרים ואנשי הבמה, אבל זה בעיקר פרצופה המכוער של המדינה. בתחילת מרץ, בגל הראשון של קורונה, אנשי התרבות היו הראשונים להיסגר. האורות כבו ברגע, ואיתם האנשים. אתם יודעים כבר שזו תעשיית ענק, ומכירים את מי שבפרונט - השחקנים, הזמרים, הבדרנים, לכולם כיבו את האור.
"בהמשך התגלתה עוצמת המשבר אצל מי שלא הכרנו, כל מי שמאחורי הקלעים. גם האור של מאות האלפים האלה כבה. הספקנו להכיר אותם מתחננים באולפנים, קצתם אפילו איימו להתאבד, כי אין כבר מה להפסיד, כי אין כבר מה לאכול, לא יכולים להביט לילדים בעיניים. אתמול (ב') הגיעו נציגי האומנים ומנהלי התיאטראות לוועדת הקורונה. צעד אחרון לפני שיחליטו על מהלך חד צדדי.
'שקל אחד לא נכנס לקופה', אמרה שם פינס. ובמהופך מהקלישאה 'ההצגה חייבת להימשך', המדינה הוכיחה שהיא ממש לא חייבת. המדינה לא אוהבת את האומנות שלה, ולא אוהבת את האומנים שלה. כי מה זה כבר משנה עוד הצגה או עוד קונצרט. באירופה ובארצות הברית זה עובד אחרת - אומנים יושבים חודשים בבית, והממשלות דואגות לפרנסה, כי גם אם ההצגה לא יכולה להימשך, החמצן ימשיך להגיע. הרי יום אחד האורות יידלקו מחדש. בעולם. בעקומה שלנו, זה לא הולך לקרות. חבל".