פעיל הימין יונה אברושמי רצח את אמיל גרינצווייג ז"ל בשנת 1983, בעקבות רימון שהשליך לעברו ואשר שינה את ההפגנות הפוליטיות בישראל. אברושמי התראיין ביום שישי האחרון ב'אולפן שישי' ב'ערוץ 12' ועורר ביקורות רבות ברחבי המדינה, זאת לאחר שכינה את המפגינים 'חיידקים' וטען שיש צעירים ש'יודעים מה צריך לעשות'. עו"ד אבי עמירם, שמייצג את יונה אברושמי, הביע את דעתו על הדברים שאמר הלקוח שלו, והעריך שלא יהיה רצח פוליטי נוסף.
בתקופת ממשלת בגין, יונה אברושמי רצח את פעיל 'שלום עכשיו' אמיל גרינצווייג, ודבריו בסוף השבוע עוררו לא מעט זעם וחשש - האם הרוצח הבא מסתובב בינינו? עו"ד אבי עמירם ציין כי "יונה אברושמי בזמן שביצע מה שביצע, לא היה חבר בארגון כלשהו. התיאוריה של השב"כ הייתה שמדובר במפגע בודד ועד היום התיאוריה ניצבת, חיה וקיימת. אני מנסה לעשות הבחנה בין הבעת דעה לבין טענות של הסתה וכיו"ב. הוא, עובדה, לא הגיע לבלפור, הוא לא חבר לאף אחד מהאנשים האלה. לא ביקשו את עצתו, לא באו אליו, לא דרשו בשלומו. הוא מדיר רגליו מבלפור, הוא לא ישתתף באף הפגנה".
לטענתו, "יש אדם שמדבר מליבו, יש אדם שמדבר מתוך תסכול. הוא אמר לא פעם ולא פעמיים שמבחינתו בגין בשעתו ונתניהו דהיום, זה מנהיג שנבחר בקלפי וצריך לתת לו את ההזדמנות למצות. הוא צריך למצות את תפקידו. הוא לא אורקל שכל מילה שלו שנאמרת בחלל האוויר התקשורתי הופכת למעשית. צריך לעשות הבחנה בין אמירה שלא מתלווה אליה דבר, לבין אמירה שמתלווה אליה דבר. מילים לא הורגות. מילים לא הרגו עד היום".
אברושמי בזמנו עמד בפני ועדת השחרורים, בבקשה לקצר את עונשו אך בריאיון שהעניק בסוף השבוע נדמה היה שאינו מביע חרטה כלל על המעשה הנורא. עו"ד עמירם הדגיש כי "דמו של אמיל גרינצוויג כאדם, כמפגין, כאזרח, יקר מכל דבר אחר והדמוקרטיה לא פחות חשובה לי. הוא הביע חרטה אבל הבעת החרטה מעולם לא שיחקה תפקיד בפני ועדות שחרורים, ובפני כל גורם כזה או אחר אכיפתי החל מנשיא המדינה ושר המשפטים שהיו צריכים להמליץ על קיצור העונש. להביע חרטה זה לא מילת קסם איתה משחררים אדם. הוא מבחינתו הביע את החרטה על האירוע עצמו".
והסביר: "הדבר שעמד בפני ועדת השחרורים היה הסיכון לחברה משחרור מוקדם, הגורם הדומיננטי ממנו חשש השב"כ, ולא רוצה להגיד מוסד, משטרת ישראל וכל גורמי האכיפה המודיעיניים. בסופו של דבר במבחן של זמן היו 2 פרמטרים רציניים – במשך 10 שנים הוא יצא לעבודה מחוץ לכתליי הכלא בגפו וחזר, ובדקו אותו תוך כדי העבודה, יצא לחופשות וחזר מהן. אברום בורג שנפצע במהלך ההפגנה יזם שיחה עם אברושמי בתוככי הכלא, ישב איתו שעות ארוכות, בחן אותו, אחד מול אחד. בורג אומר שאברושמי הושפע, הוא לא האובייקט, הוא לא האיש. היד שלו עשתה מה שעשתה אבל היד הארוכה הייתה ארוכה יותר".
גולן יוכפז תהה האם עו"ד שוחח עם הלקוח שלו לאחר שידור הכתבה, על כך השיב עמירם: "לא, הוא לצערי כרגע מאושפז. לא יכול מצנעת הפרט יותר מדי. ביום שישי האחרון, לפני שידור הכתבה. מדובר באדם בן 66, זה לא נער ולא ילד. עבר כברת דרך". הוא סיפר כי הוא הכיר את אברושמי בשנת 1997 בעת הגשת החנינה, "במבחן של זמן, אברושמי הוא תחת הייתי אומר עינה המפקחת והבודקת של רשות האכיפה, בודקים אותו, רואים אותו, ושום דבר".
הוא ניסה לעמוד על המאפיינים הייחודיים של אברושמי, שהובילו אותו לבצע את המעשה ביצע, במטרה לנסות ולמנוע ממפגין נוסף לנהוג כך. "מבחינתו מה שקרה, הוא סבר באופן אישי שהמתקפות שהיו על ראשי הממשלה אז, בגין, היו כאלה שבעצם שיבשו את המארג או המערך הפוליטי, כך הוא הצטרף. זה שילוב של גיל אני מתאר לעצמי. אינני נביא, אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה. אני בתור אזרח, אני חושב שזכותו של כל אדם ואדם להפגין. אני חושב שחובתנו גם להפגין בדברים מסוימים ואירועים מסוימים".
עד כמה אתה מאמין או חושש היום מהמצב שיקום עוד יונה אברושמי כזה, צעיר ב-30 שנה ויעשה מעשה?
"אני חושב שהסיכוי לזה הוא אפס".
אפס? לא יכול להיות רצח פוליטי?
"התקווה שלי שלא".
ענת: תקוות כולנו.
"אני לא רוצה לחשוב בכלל".
ולהערכתך?
"ההערכה שלי גם שלא".
לצערנו צריך רק אחד, לא יותר.
"אם אנחנו נבדוק את מדינת ישראל על פני 70 ומשהו שנותיה, ונראה את מספר האירועים לעומת אירועים פלילים אחרים, אי אפשר להשוות בין אירוע כזה שהוא פוליטי לבין אירוע פלילי".
עריכה: עופרי גליכמן