המהומות בבלארוס: "אנשים בשחור חטפו אותי - לא יודע איך יצאתי חי"
אלכסנדר פרומן, אזרח ישראל שנעצר והוכה בבלארוס, סיפר על המקרה הקשה: "בלילה שאני נחטפתי היו קרוב ל-5,000 כאלה - ילדים, נשים, נכים"
זהו סיפור בלתי ייאמן על אזרח ישראלי שנסע לטיול שורשים ומצא עצמו בכלא. מה שאלכסנדר פרומן לא ידע זה שבבלארוס מתקיימות הפגנות ומהומות גדולות, בגללן הוא ימצא את עצמו מפוחד, מעונה, ללא דרכון במדינה זרה, וללא דרך לחזור הביתה.
אלכסנדר פרומן הוא אזרח ישראל שנעצר והוכה בבלארוס, הוא סיפר כיצד התגלגלו האירועים שהובילו לאירוע הטראומטי והקשה: "לא היינו בשום הפגנות, אני חושב שזה טיפשי שאזרח זר משתתף בהפגנות כאלה. הלכנו באמצע העיר ברחוב, אני ואשתי, מאוטובוס רגיל של תחבורה ציבורית חטפו אותי אנשים בשחור. הם נראים כמו נינג'ות כאלה, חוטפים אותי, נותנים לי מכות, צועקים עליי". אם לא די בכך, כשהוא מנסה להסביר שהוא אזרח ישראלי וכי איננו קשור להפגנות המתקיימות, "זה רק מחמיר את מצבי, כי מתחילים להכות רק בגלל שאני ישראלי. מאשימים אותי שאני מרגל ישראלי ובאתי להרוס את המדינה. 16 שעות עינויים בתחנת המשטרה שאני לא יודע איך יצאתי חי משם".
בתחנת המשטרה כך הוא מספר, היו "32 אנשים ונתנו לנו רק ליטר וחצי בקבוק מים, זה לא מספיק לכולם. לפעמים פשוט הייתי מפספס את התור שלי למים. פגשתי אנשים בכלא, 95% מהאנשים לא קשורים להפגנות. אמרו לנו לעמוד בכול ימני תנוחות ממש, ממש, לא נוחות ואם אתה זז אתה מקבל מכות. אני מבין שבלילה שאני נחטפתי היו קרוב ל-5,000 כאלה. ילדים, נשים, נכים. היה איתי בכלא אדם נכה עם פיגור שכלי מתנהג כמו בן 6 אבל הוא בן 21 ועצרו אותו".
במקביל, אשתו פונה לשגרירות שלטענתו של פרומן "אף אחד לא מדבר איתה, היא רואה חלון קטנצ'יק בקיר וזהו. לוקחים ממנה מסמך וזהו. גם כשהשתחררתי אף אחד לא מדבר איתי. השתחררתי עם אזרח פולין, אנחנו יוצאים יחד, ואזרח פולין - פוגש אותו נציג משגרירות, מחבק אותו, מלטף אותו, שם אותו באוטו דיפלומטי והם נוסעים אל החופש; ואני? כלום, מבקש מבלארוסים חמודים שיתנו לי טרמפים. מגיע הביתה, בדרך רכב משטרה נצמד אלינו, ואני בפחד שעוד פעם יעצרו אותי".
לדעתו, המטרה של החטיפות היא "להפחיד אנשים שלא יצאו לרחובות", אך ציין כי "עכשיו סולידריות מלאה, הכול בשליטה ואנשים לא מפחדים. מסתובבים עם דגלים שמסמלים את המפכה, בלילה כולם בבתים מפחדים מזה שיעצרו אותם, אבל בצהריים יש פה פשוט סולידריות וכל העם ברחובות. נשים עם הפרחים הלבנים שזה גם סמל של מהפכה, פשוט נפלא להיות עם בלארוסי ככה, ממש".
הוא הוסיף וסיפר שאיננו יכול לחזור ארצה, "אין לי דרכון כי הדרכון נשאר בכלא. זרקו אותי מהכלא כאילו לא הייתי שם, הם אומרים 'איבדנו מסמכים שלך'. חשבתי אני מספיק חזק אבל יום עובר ויום עובר ואני במצב של ייאוש.ביקשתי משגרירות אולי ילוו אותי בשדה התעופה, כי אני מפחד שאולי יכולים לעשות לי משהו. מפחד לצאת לרחוב בלי דרכון".
עריכה: עופרי גליכמן
