103FM
103FM
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור
רז שכניק

ה'מסגרות' עיצבו את עולמו

רז שכניק אירח באולפנו את המוזיקאי והזמר דני רובס וביחד הם ניתחו את אלבום הבכורה 'מסגרות' (1983)


דני רובס הוא אחד המוזיקאים האהובים והמוכרים בזמר העברי, זאת כמובן הודות לשיריו המיוחדים שיצר לאורך השנים. הזמר, המוזיקאי והגיטריסט המבריק ידע ימי תהילה זוהרים, מכר אלבומי זהב ופלטינות כפולות ואף זכה בפרס 'זמר השנה' בשנת 1989. שיריו הם יצירה מוזיקלית מופלאה, ומורכבים בעיקר מחייו האישיים, תוך התמקדות במערכות היחסים שניהל. יחד עם רז שכניק, השניים חזרו אל אלבום הבכורה של רובס שסלל עבורו פתח לקריירה מוזיקלית עשירה וארוכת שנים.

השיר הראשון בו התמקדו דני רובס ורז שכניק הוא 'אני בא הביתה מהלילה'. רובס סיפר כי הוא כתב את השיר כשהיה בן 22-21 בלבד, "כשהייתי צעיר גרתי בתל אביב כמה חודשים, אני לא עירוני באופי שלי. עבדתי במקום ליד הים, מועדון שהמנהלים בו היו מתי כספי ואריק סיני. אני ניגנתי עם אריק סיני באותה תקופה, הייתי הולך את כל הדרך לאורך הים, זה היה אחד הרגעים היפים של היום. אז על הדרך הזאת, משנן שמות של חנויות בדרך, מגלגל בין השפתיים מספר של מכונית, כל הדברים שקורים בדרך אל האישה שאתה אוהב שמחכה בבית. שחיכתה באמת בבית".

למעשה, רובס סיפר כי הוא החל לכתוב לראשונה כשהיה בן 12, "אני גדלתי על השירים של מתי כספי שברתי את האצבעות על השירים שלו בנעוריי. אני בוגר מתי כספי, התחלתי לכתוב שירים עם הרבה אקורדים. כתבתי שיר למלכת הכיתה אבל זה לא עזר, העמדתי אותה עם הגב לעץ ניגנתי לה את שיר האהבה. היא הלכה ולא שמעתי ממנה לעולם".

רובס באולפן // צילום: יניב מורוזובסקי/103fm
רובס באולפן // צילום: יניב מורוזובסקי/103fm
 

רובס נזכר בתקופה בה עבד לצד מתי כספי על האלבום: "עבדתי עם אריק סיני, כספי היה המנהל המוזיקלי של סיני. הייתי צעיר והסתכלתי על הידיים שלו בהערצה, על כל צליל שהוא הוציא. אני אזרתי עוז ושאלתי אם הוא מוכן להפיק לי אלבום, הוא שאל עם מי אני עובד. אני לא הייתי עוד חתום עם הד ארצי, אבל זה היה בגישושים. אמרתי להד ארצי שמתי כספי אמר כן, ולכספי אמר ההפך, כשאף אחד מהם לא אמר כן. זה סוג של הימור אבל זה הצליח, כי הכול הסתדר".

רובס הדגיש כי כספי "היה מאור גדול. מתי נורא דומיננטי בדברים שהוא עושה, יש כמה שירים ששומעים שזה ממש מתי כספי. זה אלבום בתקציב מאוד יפה, הוא לא מכר הרבה עותקים. לא אז, אחר כך הוא הפך לפלטינה אבל השאיר רושם. אנשים התרשמו בעיקר מהכתיבה, וזה יותר חשוב לי מלהיות זמר או להופיע". למעשה, רובס עבר מאחורי הבמה לקדמת הבמה, מגיטריסט המלווה את גדולי האמנים של הזמר העברי לאחד מהם. "עמדתי מאחורי ענקים - חוה אלברשטיין שלמה ארצי, עפרה חזה. כשאתה עומד מאחוריהם אתה רואה את הדרך שהם מתייחסים לקהל, ואתה חושב מה אני יכול ולא יכול לעשות? אני אמרתי שאקח את הנישה הזאת, שאין לי כוונה לנסות להיות כריזמטי, כובש קהל כמו האנשים האלה, אבל אני כן רוצה את המסלול הזה".

דני הסביר כי "זה חשוב לי, זה משהו שאני לא יכול לא לעשות אותו, זה כמו לנשום. זה כמו אוויר בשבילי, לעשות מוזיקה ולכתוב שירים - אני כותב כל חיי. באיזה שהוא מקום ידעתי שזה מה שאני אעשה, לא ידעתי שזה יגיע לכאלה הצלחות ולמקומות בהם אני היום, שגם בגיל 60 אני אופיע, טפו־טפו. כנראה שהוא עשה משהו. זה החליט בשבילי אני לא שולט בזה אני חייב לעשות את זה, גם אם אף אחד לא היה מקשיב לשירים שלי, הייתי מוצא את הדרך להקליט ולהופיע כי זה בוער בך. זו אש שאף פעם אי אפשר לכבות".

"אני נשמע בן 16"

השיר הבא בו התמקדו השניים היה 'דבר לא קרה'. את השיר הוא כתב בעת שעבד עם אריק סיני, הוא נזכר כי באותה התקופה הם היו נוסעים שעות בדרכים כאשר לרוב הוא היה הנהג. בזמן הנסיעה סיני "היה מספר לי סיפורים על חייו. הוא סיפר לי שגרה מולו מישהי שנורא מצאה חן בעיניו, הוא ניסה לחזר אחריה. הגיע ודפק בדלת, וניסה וניסה ולא הצליח. הוא אמר 'דבר לא קרה', אמרתי 'זה יפה, בוא נכתוב על זה שיר'. אני מנסה ושום דבר לא קורה, ואולי אם הייתי מישהו אחר, אולי זה היה קורה. זה מן סיפור על ניסיון חיזור עדין. זה ואני בא הביתה מהלילה היו שני הסינגלים של האלבום".

הוא נזכר כי בנסיעה אחת בזמן מלחמת לבנון בדרכם להופעה בפני חיילים, "בדרך בתחנת דרכים מצ'וקמקת שמעתי ברדיו את השיר, זה השיר הראשון שלי שיצא לרדיו. זה קשה להסביר את התחושה המטורפת הזאת שדני רובס מרחובות, שנסע על אופניים וחלם שיקשיבו לו, אז שומעים שיר שלו ברדיו, זו פשוט חוויה מטורפת. בכל האלבום הזה, הייתי צעיר נורא, ונורא תמים. יש משהו תמים ונורא במיינסטרים, נורא מנסה לרצות את מתי כספיף לשיר מדויק ונכון. הצבע קול שלי עוד לא התגבש למקום שהוא עכשיוף יש משהו באלבום הזה משהו נערי, אני נשמע בן 16 שם".

כמו כן, רובס ושכניק התעמקו בסיפור מאחורי השיר 'כמה את יפה'. רובס מגדיר עצמו 'מתאהבן סדרתי', "בטח בשנות העשרים שלי. הייתה מלצרית שהייתה יפיפייה ואינטליגנטית, והסתכלתי עליה נורא בעניין כי הייתה בחורה מקסימה. ראיתי אותה עוברת משולחן לשולחן וחשבתי שזה כמו דבורה שעוברת מפרח לפרח. אז יצא השיר הזה, באחד הלילות אחרי זה ניגנתי את השיר ואמרתי לה שזה שיר בשבילה. היא הייתה בהלם מוחלט, מאיה קראו לה, הדבורה מאיה. אולי בגלל זה? יכול להיות. יש כמה שירים שהולכים איתי את כל הדרך, הוא אחד מהם. יש משהו בשיר הזה שהוא קצת חסר גיל".

על העבודה מול שלמה ארצי הוא אמר: "ארצי נורא אהב את האלבום. היו לו הערות למילים, הוא טען שאני משתמש ביותר מדי משחקי מילים ושאני צריך להיות יותר ישיר .אני קיבלתי את זה באהבה ויישמתי את זה. הוא נורא אהב מוזיקלית, אחרי שהוא שמע את האלבום הוא לקח אותי לכתוב את 'שאול'. מישהו אמר שאני נמצא בדרך בין הקצוות של כספי וארצי, אלה שני אמנים ענקיים שנורא משמעותיים בחיי. שלמה ארצי זה אוניברסיטה עליונה להופעות, הופעת הפארק הראשונה שהייתה אי פעם הייתה חום יולי־אוגוסט, אנשים צריכים כוח עצום בשביל הדבר הזה, כריזמה ענקית".

לסיום, השניים נזכרו בשירו 'אל תכעסי עליי', אותו הוא כתב לאשתו הראשונה שהייתה באותו הזמן בהיריון עם בתם הבכורה: 'תני לי לשמוע איך התינוק בועט בפנים'.

 

עריכה: עופרי גליכמן

29/10/2020
הישארו מעודכנים

מסגרות. דני רובס
מסגרות. דני רובס  |  עטיפת האלבום מ־1983