העיתונאי והמגיש רוני קובן שוחח עם ינון מגל ואבי בניהו ב-103fm על המפגש האחרון לפני מותו של השחקן והבמאי יהודה בארקן ביום שישי האחרון, כשהוא בן 75. בארקן, שנדבק בקורונה לפני כשלושה שבועות, אושפז בבית החולים הדסה עין כרם ומאז התדרדר מצבו. את הריאיון האחרון שלו העניק לקובן בתוכניתו 'פגישה עם רוני קובן', המשודרת בערוץ 'כאן 11'. בעקבות מותו, שודרה התוכנית אמש (ש') לזכרו.
"אני מסתכל בתמונות האלה של יהודה בארקן ושלי ומתקשה להאמין. רק לפני חודש הוא הגיע לסט שלנו לתוכנית שהייתה אמורה להיות משודרת במסגרת העונה החדשה של "פגישה" שתתחיל בקרוב בכאן 11. ברקן נכנס לאולפן על קביים, בעקבות ניתוח החלפת מפרק שעבר, הוא נעמד מול קיר התמונות של חייו, נאנח ופלט: "אוי אני הייתי יפה פעם, אוי כואב לי הלב, איזה יפיוף הייתי", את המילים האלה כתב בצער רוני קובן.
קובן סיפר על המפגש האחרון עם בארקן: "קשה להאמין אבל בדיוק לפני חודש יהודה בארקן התייצב באולפן לתוכנית הראיונות שאנחנו עושים לכאן 11 וזה היה אמור להיות משודר בעונה שתתחיל בעוד כמה שבועות - הקדמנו את השידור כשנודע על דבר לכתו. האיש נכנס בגיל 75 עם קביים לאולפן אחרי ניתוח מפרק ירך שהוא עבר, אתה אומר לעצמך או.קיי זה הולך להיות ריאיון בעצימות נמוכה ואיך שנדלקת המצלמה הוא נתן שואו מוטרף, התיש אותי, בקושי עמדתי בקצב, סיפור רודף סיפור, אחד הדברים היפים בריאיון היה שהוא באמת לא מצטער על שום דבר, It is – What it is, לא על הרגעים הגדולים ולא על נקודות השפל".
הוא הוסיף ואמר כי לתחושתו, בארקן הגיעה לתחושת השלמה עם מסע חייו: "הוא אמר אני בזמן אמת הייתי נוסע מאולם לאולם ביום שישי והייתי רואה אלף אנשים בוכים או צוחקים, אני צריך יותר מזה? אני לא צריך יותר מזה. גם על החזרה בתשובה הוא דיבר אחרת מאיך שאנחנו רגילים, זה לא היה אוטומטי. דיברנו על הקורונה הוא אמר משהו 'מבחינתי הדבר הכי חשוב בלהיות איש דתי זה ואהבת לרעך כמוך' אל תקיים הכול אבל תקיים את זה. על הקורונה - שעכשיו צריכים לצאת מבתי הכנסת, מבחינתו זה מסר מאלוהים שאומר תעשו מעשה, אל רק תלמדו ותתפללו, צאו ותעזרו. זה היה מאוד חזק נוכח העובדה שכמה ימים אחרי זה הוא אושפז לאור סיבוכי הקורונה, היה משהו מאוד חזק בדיבור הזה. הוא מבחינתו לא בא לכפר על שום דבר, הוא לא מצטער על שום דבר. הוא כן הרגיש בשלב מסוים שהוא היה אבוד, תלוש והחזרה בתשובה נתנה לו משמעות וסדר, היגיון וקיום".
בתחום האישי היה יותר קשה לבארקן להיחשף, במיוחד סוגיית האבהות שלו: "הוא פתח את זה ב-'אני סבא טוב הרבה יותר משהייתי אבא' אבל אלה היו מקומות שהיה לו פחות נוח. יש לו ילדה בברזיל שהוא מסרב לדבר עליה, הראשונה שלו ושנים לא מוכן להתייחס לנושא הזה". קובן סיפר כי חייו האישיים של בארקן היו מעין "רכבת הרים מטורפת, 4 ילדים, חובות ענק, דיבר בגילוי לב על החובות על הרגע שהוא מרוויח מיליונים מתרסק לחלוטין ובעל הבנק אומר לו אתה מוגבל ואיך חשב להתאבד מכלבו שלום כשלא הייתה לו אגורה. יש משהו בסיפור שלו שהוא אולטרה ישראלי, אין מה לעשות ואתה מרגיש את זה".
עריכה: עופרי גליכמן