אילנה ראדה: זדורוב לא רצח את בתי
אמה של תאיר ראדה ז"ל: "99% שהרוצח הוא אחד התלמידים" • ציינה כי ביקשה לפגוש את א.ח. אך "כנראה עורך דינו הזהיר אותו"
14 שנים עברו מאז שנרצחה הנערה הצעירה תאיר ראדה, אך הכאב לא קהה. בשנת 2006 נכנסה תאיר אל שירותי בית הספר, ומצאה שם את מותה. למרות שרומן זדורוב הורשע מספר פעמים והוא יושב בכלא באשמת רצח תאיר ראדה ז"ל, ההנחה הרווחת בציבור, כולל של אמה של תאיר, היא שלא הוא הרוצח של תאיר. אילנה שוחחה עם בן כספית וינון מגל על השנים הקשות, ועל המאבק להוכיח את זהותו האמיתית של רוצח בתה.
אילנה ראדה נמצאת במלחמה יום-יומית מזה 14 שנים, מאז שבתה נרצחה באכזריות בבית הספר בו למדה. השאלות ממשיכות להציף, ולאורך השנים נחשפו עוד ועוד ראיות המצביעות על חשודים אפשריים נוספים. היא סיפרה בכאב: "אני 14 שנה נלחמת, 14 שנה אני מנסה במאמץ רב למצוא את החומרים שהוסתרו ממני. כי אנחנו, משפחות הקורבן, לא חשופים. הבנתי שיש דברים שהם נסתרים ולא גלויים, ולא אמיתיים. התחלתי לחשוף את הדברים וחשכו עיניי. אבל עדיין, אני עדיין מאוד זהירה ומאוד שקולה".
היא הדגישה כי איננה תומכת בזדורוב: "אני לא נלחמת את המלחמה של זדורוב, אני נלחמת על המלחמה למצוא את הרוצח האמיתי. אם זה יהיה זדורוב זה בסדר מבחינתי ושיירקב בכלא". על אף שזדורוב הורשע בשלוש ערכאות ובעליון בערכאה אחת, אילנה ציינה כי: "עדיין יש גם אפילו בשופטים את הספק הרב מאוד על ראיות מאוד משמעותיות - ראיות פורנזיות שלא שייכות לרומן זדורוב. מה עושה הפרקליטות? עושה ספינים שכביכול הדברים האלה הם הזויים, הם לא רלוונטיים".
עוד סיפרה כי נמצאה שערה בתא השירותים, "ישנה אפשרות או שהיא שייכת לא"ח שהייתה חברה של א"ק ולבשה את הסוודר שלו, אבל עדיין שייכת לא"ח". לכן לדעתה צריך לחקור את א"ח וא"ק, "חקירה כמו שצריך, לא כמו בצל של אמת, חקירה שהוסתרה מבתי המשפט, שלא דנו בה בבית המשפט, שעדיין שניהם מוגדרים מבחינה משפטית כחשודים ברצח", אמרה. היא חשפה כי: "א"ח הוא סוחר סמים מאוד גדול, שהיה מקושר לתלמידים. חודש לפני הרצח של תאיר נעצרו 10 תלמידים על סחר בסמים מאוד מאוד קשים, שאחד מהם הוא היה הלקוח של א"ח. אם אני מוצאת שערה כזאת ששייכת לא"ח, למה שאני לא אחשוב שהוא רצח?"
"אנחנו נמצא את הרוצח"
אילנה, במטרה למצוא את רוצח בתה האמיתי, ניסתה להיפגש עם א"ח אך ללא הצלחה: "קבענו איתו כמה פעמים, ניסיתי כי אני תמיד וזו דעתי כמובן אני מאוד רוצה לשבת מול אדם ולראות, לראות תנועות גוף, לחוש אותו, לראות איך הוא עונה לי בשאלות. להסתכל לו בעיניים. אני לא מסתמכת לא לכתוב ולא לכותרת בטלוויזיה, אלא רוצה לראות בעיניים שלי. פעם אחת הוא התנה לנו שהוא רוצה שניפגש ביחד עם העו"ד - אמרתי שאין לי בעיה. אח"כ הוא התנה שהוא יבוא לבד עם חבר; אח"כ אמרתי לו שאם הוא רוצה להרגיש יותר בנוח 'אני מזמינה אותך אליי הביתה'. 'אתה רוצה שאגיע לתל אביב? אין לי בעיה'. הייתה שעה קבועה, לקחתי יום חופש מהעבודה. אני באה לצאת מקצרין לכיוון המרכז, על הבוקר הוא מודיע שהוא מבטל את הפגישה, הוא מתנצל, הוא לא יכול לעמוד בזה".
היא עדיין מנסה למצוא הסבר לביטול הפגישה, "יכול להיות שהעו"ד הזהיר אותו ואלף ואחד דברים. אבל אני חושבת שאם לאדם יש את האמת שלו, והוא עומד מאחורה הוא יוכל לעמוד מול כל אדם ומול כל שאלה, זו דעתי". אילנה לא אמרה נואש, היא סבורה כי: "אנחנו נמצא את הרוצח". על השאלה האם זדורוב הוא לא הרוצח, השיבה: "ב-99 אחוז. אני משאירה את האחוז הזה של משהו שאולי אני לא יודעת מתוך התיק. אני כמעט בטוחה שזה מתחום בית הספר – תלמידים. 15 ילדים נכנסו ויצאו בזמן הרצח לתוך הזירה".
בהמשך, מתחה ביקורת על התנהלות החקירה: "הייתי מאוד מצפה שכשהמשטרה בדקה וימ"ר צפון המהולל עשה את זה ועלה על הדברים האלה, הוא היה צריך באופן מאוד-מאוד-מאוד ברור ומוקצן ללכת עם זה עד הסוף, לבדוק ולחקור לעומק, ולא לקחת את הראיה הזאת ולשים אותה בצד. 'אנחנו לא נגע, זה ילדים, אסור לנו. זה כולה ילדים, זה הגיל, זה קשה, זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן'. לא. בחקירות של התלמידים נכתב, 'יש להמשיך את חקירתו באזהרה'? יש לי הוכחות על כך".
"14 שנים חלפו, 14 שנים ארוכות, ארורות וחסרות מנוחה. אילנה מודה: "אני עד היום לא חושבת שאני מעכלת שתאיר נרצחה. אני חיה אותה ואני עושה למענה, ואני נלחמת למענה. עד ליום שאני אדע מי עשה את העוול הזה הנורא לתאיר, ואני חושבת רק אז אני אעכל את האסון הנורא".
עריכה: עופרי גליכמן
