ממנהל מחלקת הקורונה, למשיא משואה
ד"ר דרור דיקר, מבכירי צמרת המלחמה בקורונה שלא עזב את עמלו בביה"ח גם בעת פטירת אמו, ישיא משואה ביום העצמאות הקרוב • סיפר: "זה אחד משיאי חיי"
ד"ר דרור דיקר הפך בעת משבר הקורונה לחלק מנבחרת הצוותים הרפואיים ששימשו כמרגיעים הלאומיים, זאת בעת שניהל את מחלקת הקורונה בבית חולים השרון. אך דיקר לא התמודד רק עם משבר לאומי ורפואי, אלא חווה גם משבר מבית, זאת כאשר עם התפשטות המגפה נפטרה אמו.
על אף הצער הכבד, החליט דיקר החלטה לא מובנת מאליה שלא לעזוב את בית החולים עבור השבעה של אמו, אלא להמשיך להוביל את המחלקה בשיא ההתארגנות למאבק בקורונה. הוא סיפר על כך במילותיו: "זה היה שבוע קשה מאוד כי התחילו להגיע החולים הקשים שנזקקו להנשמה והיו מקרי פטירה. הכול התערבב, המוות האישי שלי, המוות בתוך המחלקה. תקופה לא פשוטה. צוותי הרפואה ממש נכנסו לתוך האש בידיעה שהם מסכנים את חייהם. הרגשתי שאני צריך להוביל אותם ולתת דוגמה". בשל ההקרבה הגדולה נבחר ד"ר דיקר להשיא משואה ביום העצמאות הקרוב.
בשיחה עם גולן יוכפז וענת דוידוב חלק ד"ר דיקר את תחושותיו בעקבות המחווה הנוגעת ללב: "בישרו לי שנבחרתי לייצג את מערכת הבריאות השנה, זה היה אחד משיאי חיי. נעתקו המילים מפי וגם זלגו כמה דמעות. אלו היו דמעות של עצב על כל מה שקרה בשנה האחרונה, של אבל ושל שמחה. זאת הייתה שנה מאוד מאתגרת מבחירה אישית ורפואית".
בהמשך סיפר דיקר על מקרים משמחים של חולים שהיו במצב קשה מאוד והחלימו, ובכך חיזקו את הצוותים. לדבריו: "אם לא זוכרים את הרגעים האופטימיים קשה להמשיך. החולים האלה, שיצאו בחיים ממצב קשה כל כך, הפיחו בנו תקווה ונתנו לנו את הכוחות וההבנה שאפשר להתגבר על המגפה הזאת".
לסיום ביקש ד"ר דיקר לומר כמה מילים בשבחם של צוותי הרפואה: "אני אמנם עומד בחזית, אבל באמת מייצג את כל צוותי הרפואה שטיפלו בשנה הזאת. אני רוצה להדגיש שמגיע להם את התודה הכי גדולה שמדינת ישראל יכולה לתת, והוקרת התודה הזאת היא חשובה".
עריכה: יעל טלמן
