אח"כ, נוספו לזה הבלונים. זרים של בלונים תמימים, שמחת הילדים שהפכה בדרום לפחד של הילדים הקטנים. והם אפילו אימצו את שירה של נעמי שמר 'אותיות ה-א, ב', והתאימו אותו למצבם: "א- אש, ב- בלון, ג- זו גדר גדולה, ד- זוהי דלת עם ממ"ד".
ככה שרים ילדים קטנים כדי להמחיש למדינה שלמה מה הם מרגישים. ככה חיים תינוקות, ילדים ומתבגרים באזור הדרום החם שנולדו לתוך הסיטואציה ההזויה הזאת.
הנהגה שלא מסוגלת לספק הגנה לתושבים שלה, לא ראויה להנהיג. מדובר כבר בעשרים שנה. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש, דור שלם של ממשלות שמגדל דור של ילדים פוסט טראומטיים, שנולדים לתוך בומים ואזעקות "צבע אדום", ילדים שלמדו לזהות אם ה"בום" אם זה היה ה"בום" שלנו או שלהם, ילדים שאין להם לילות שקטים, שישנים עם ההורים, שחוזרים להרטיב בלילות, ילדים שלא מכירים מצב שפוי. גם הילדים מעבר לגבול מתחננים לשקט.
נוסף על כל אלה גם חסרים תקנים של פסיכולוגים ועוסי"ם. בקשות הסיוע של מרכזי החוסן מוגשות שנים, אבל אין תקציב, כי אין תקציב, כי אין ממשלה, כי יש בחירות בגלל קפריזה של איש אחד, שלהוט לרוץ למערכת חמישית! מדינה בהפרעה!