"המקרה של ערד נלמד - והוגדרו כללים"
תא"ל (מיל') דוד אגמון, שהיה יו"ר ועדת החקירה שחקרה את האסון בפסטיבל ערד ב - 1995: "הדמיון הוא בכך שלא היה גורם אחד שמארגן את כל האירוע"
בעוד מדינת ישראל מעכלת את האסון הנוראי שגבה את חייהם של 45 אנשים בהר מירון, ישנם כאלה שנזכרים באסון ערד שהתרחש בשנת 1995, היכן שבנסיבות דומות של דוחק וצפיפות נהרגו שלושה צעירים ו-16 נפצעו. תא"ל (מיל') דוד אגמון, מי שעמד בראש ועדת החקירה שחקירה את אסון ערד, שוחח עם בן כספית ואריה אלדד ב-103fm והתייחס לקווי הדמיון בין האירועים.
"הדמיון הוא בכך שלא היה גורם אחד שמארגן את האירוע", השווה אגמון בין שני האסונות. "בפסטיבל ערד הייתה עמותה של הפסטיבל, אך מי שהתעסק באירוע היה ראש אגף התרבות בערד. נקבע אז אזור לאירוע הגדול של משינה, גידרו אותו לפי הוראות של מנהל הפסטיבל, ללא מהנדס בטיחות, ללא קשר עם מד"א, עם מכבי האש ועם המשטרה. בשטח הפסטיבל היו בסך הכל 50 שוטרים בשכר והכל הונח על כתפיה של חברת האבטחה, שלמעשה הייתה חברת סדרנות".
"20 אלף איש צבעו על הכניסה היחידה למקום ודחפו, הסדרנים היו מאחורי הדלתות שעוד לא נפתחו וכשהראשונים כבר התחילו להירמס ודפקו על הדלתות כדי שיפתחו אותם כי יש פצועים, הסדרנים לא פתחו כי עוד לא הגיעה שעת הפתיחה", סיפר אגמון. "באתר הפסטיבל היה אמבולנס אחד עם פרמדיק ולא היה רופא במקום, עד שהגיע אמבולנס עם רופא מתוך ערד. המשטרה לא הייתה מעורבת, חוץ משוטרים ששמרו על הסדר, אבל לא הייתה הגדרה של הסדר".
"ההערה המרכזית שלנו בעקבות ועדת החקירה של האסון, הייתה שצריך להיות גורם אחד שתחתיו משולבים כל הגורמים שמתעסקים בזה", טען אגמון והדגיש. "הסיפור של ערד נלמד והוגדרו כללים. כיום זה מחייב. כל מי שמפיק אירוע בשטח פתוח יודע את הכללים, יודע לקבוע כניסות, יציאות ודרכי מילוט, יודע איפה יהיו שוטרים ואיפה האמבולנסים שמחכים. חוץ מאשר בהר מירון".
עריכה: ג'וני דוב
