אתמול קיבלנו דוגמית קטנה למה שעובר על תושבי העוטף ועל ישובי האזור כולו. כבר עשרים שנה התושבים שם חיים באימה. ממבצע למבצע. בהתאם להחלטת חמאס כמובן. ילדים נולדים לתוך המצב הזה. הפער בין השלווה ואיכות החיים באזור לבין החיים תחת טרור, הפער הזה - בלתי ניתפס.
ילדי ה"סבבים" חווים רגרסיות, קצתם מרטיבים בלילה, פוחדים לישון לבד, לומדים בין צבע אדום לצבע אדום, ובסוף גם מתגייסים לצבא, כדי להגן על הבית, כי הדרג המדיני הרי נכשל בהגנה על הבית.
אתמול כאמור קיבלנו דוגמית קטנה לאימה הזאת: החמאס מודיע בחמש שיירה בשש, ויורה. הג'יהאד מודיע שיירה בתשע, ויורה. מבטיחים ומקיימים. ואנחנו לא יודעים אם להתקלח לפני שש או לפני תשע, כי חמאס יקבע, לא יודעים מתי יקרה משהו, כי חמאס יקבע.
אי אפשר להתרגל לזה. לא צריך להתרגל לזה. כנראה שלמישהו נוח שהחמאס יקבע.