"הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים"
ענת דוידוב: "שר החינוך הבטיח שחודש יולי כולו יהיה במתכונת של לימודים מלאה. בפועל, השנה הקודמת הסתיימה במפח נפש, עם פערים עצומים" • טור אישי
המשפט הבא נטוע עמוק עמוק בתרבות הפוליטית הישראלית: "הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים".
קחו למשל את מערכת החינוך. בסוף חודש פברואר 2021, רה"מ בנימין נתניהו הבטיח שהלימודים הרגילים ימשכו גם בחודש יולי. "אנחנו חייבים לתת לילדים את ההזדמנות להשלים את מה שהם החסירו", התחייב נתניהו. שר החינוך יואב גלנט הבטיח גם הוא שחודש יולי כולו יהיה במתכונת של לימודים מלאה, והיא תהיה זמינה לתלמידי כיתות א-יא. אז זהו שזה לא קרה.
בפועל, שנה ורבע מתחילת הקורונה, השנה הקודמת הסתיימה במפח נפש, עם פערים עצומים בלימודים, עם החשיפה לזום, עם אפס השלמות בקיץ שהיה, למרות ההבטחות, עם ויכוחים בין הפונקציונרים של ארגוני המורים, בקיצור לא היה כלום ולא קרה כלום. המרכז להעצמת האזרח עוקב אחרי הבטחות הממשלה, בין השאר גם אחרי הבטחות נתניהו וגלנט, ובפועל התקיימה "קייטנה", בעיקר לילדים הצעירים, כדי לשחרר את ההורים לעבודה.
גם השנה שתכף מסתיימת הייתה מאתגרת במיוחד עבור מערכת החינוך. "אחד בספטמבר" שלוש פעמים בשנה זה לא טריוויאלי. תשאלו את המנהלים, ואת המורים והילדים. הצעה לממשלת השינוי אם תקום, קחו את החינוך ותעיפו אותו לסדר עדיפות עליון, בכל הכוח. ואם תבטיחו, אל תאכזבו.
