דידי ביום האזכרה למירית: "בחיים לא הרגשתי כל כך לבד"
11 חודשים עבריים ללכתה, דידי פתח משדר לזכרה של רעייתו, והודה למאזינים: "בזכותכם, באיזשהו מקום, אני מצליח לעמוד על הרגליים"
11 חודשים עבריים חלפו מאז פטירתה בטרם עת של מירית הררי ז"ל, רעייתו של דידי הררי. בפתח שעתיים מיוחדות שדידי הקדיש לזכרה, רגע לפני האזכרה הראשונה, דיבר הררי בגילוי לב על פרק הזמן שעבר מיום לכתה ועד לרגע הזה, והודה למאזינים על החיזוק וההבנה: "אם לא אשתף אתכם ברגעים האישיים שלי, אז את מי?"
בדקות הראשונות של השידור אמר: "בדיוק היום לפני 11 חודשים מיריתי שלי עצמה את העיניים ועברה לעולם אחר. מדהים איך הזמן לא עוצר לשנייה כדי לקחת אוויר. הזמן פשוט דוהר קדימה, אתה חייב להדביק אותו - והיום, ב' באלול, זה היום, כי מירית נפטרה בב' בתשרי.
"לפני 11 חודשים היה לי כאב שלא ניתן לתאר, והיום, נוסף לאותו כאב, נוסף געגוע עצום - לשיחות שלי ושל מירית, לרעש בבית, לשמחת החיים הכל־כך מיוחדת שלה, לאור של מיריתי.
"בחיים לא הרגשתי כל כך לבד בתוכי. מבולבל, אפילו אבוד לפעמים. מזלי הגדול שיש לי אתכם, המאזינים. אני מדבר אליכם מהלב עכשיו. אין לכם מושג כמה כוח אתם נותנים לי, כמה שפיות אתם מכניסים בי, ובאיזהשהוא מקום, דרככם, אני חוזר לעמוד על הרגליים.
"11 חודשים עבריים, 11 חודשים שהם 330 יום, שבהם אתה צריך כל בוקר למצוא את הכוח לקום ולחיות - למען הבנות שלי, הנכדים המהממים ועוד אלה שבדרך, למען אמא שלי, למען החברים ולמענכם. למעני בעיקר, כי זה מה שמירית רצתה, שאמשיך לחיות גם בשבילה".
בתוכנית המיוחדת שהגיש מביתם שבבצרה, השמיע הררי את השירים והסיפורים השזורים בחייה של מירית ז"ל. בשעה השנייה, כשהרדיו ניגן את השירים שאהבה לשמוע, יצא הררי מביתו לטקס האזכרה. "אומרים שהזמן עושה את שלו, אבל מי יודע כמה זמן לוקח לזמן לעשות את שלו?", שאל.
עריכה: יניב מורוזובסקי
