האמת, נמאס לנו לקטר בפעם המי יודע כמה על פדיחה פה, ורשלנות שם. אבל מה לעשות שהכל חוזר על עצמו, ועכשיו זה התור של הקשישים בבתי האבות. ידענו שצריך לשמור עליהם, ידענו שהם חשופים והכי פגיעים. אנחנו ידענו.
אבל הממשלה לא ידעה? כי מי שביקר אז את הממשלה וקרא לשמור על סבא וסבתא, אגב ביטוי לא מוצלח לטעמי, מי שקרא אז לשמור עליהם היו חברי הכנסת נפתלי בנט ואיילת שקד- היום רה"מ ושרת הפנים. שלושת השבועות האחרונים, התחלואה בכל בתי האבות בארץ, נוסקת. מאות חלו, יותר מאלף נדבקו, בהם גם כ- 700 מטפלים במוסדות. אחת הבעיות החמורות שהתגלו בסבבים הקודמים של הקורונה, היא הבדידות.
הבדידות מכבידה, הבדידות הורגת. שעות בכיסא גלגלים, לבד, עד שאחד העובדים מתפנה, שעות של ציפיhה אולי בכל זאת יבוא איזה בן או נכד או נינה. תקשיבו לרותם, נכדה לקשישה בכיסא גלגלים. המפגש עם סבתא שלה היה יכול להתקיים רק בחציצת גדר, ומרחוק.
עכשיו תוסיפו לזה את ה"תקלה" שהייתה אתמול לשרת הפנים איילת שקד, ציטוט "זו מגיפה, ובמגיפה אנשים מתים". בום. אח"כ התנצלה ואמרה, כל נפטר הוא עולם ומלואו". האמירה מיותרת, אי מניעת ההתפרצות החוזרת בבתי האבות מיותרת. הכל תלוי במהירות התגובה, ועם כל הכוונות הטובות של הממשלה, ויש כאלה, זה לא קורה. חבל!