"אני רוצה שיידעו שאנחנו רגילים"
חן סוויסה הפכה את בעיית הגמגום עמה היא מתמודדת, למשימת חייה • בשיחתה עם מעיין אדם, סיפרה על המאמצים הענפים שלה להעצמת ציבור המגמגמים בישראל
חן סוויסה בת ה־26, תושבת הכפר תבור, החלה לגמגם מגיל שנתיים וחצי; מאז שהבינה שהתמודדותה עם אירועי היום יום תהיה מעט שונה משל אלו שלצידה ועד עתה, עמלה סוויסה על מנת להעצים מגמגמים, ובכיתה יב' אף עשתה סרט תיעודי בנושא שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ירושלים.
סוויסה שוחחה עם מעיין אדם בסיום התוכנית, וסיפרה על חייה המורכבים והמשמעותיים כאחד: "אני רוצה שתהיה בארץ מודעות למגמגמים, ושיידעו שאנחנו אנשים רגילים ואנו לא פחות מוצלחים או בריאים. אנחנו נטו אנשים. לחיות כמגמגם זה לחיות בידיעה שישפטו אותך, אין מה לעשות. יכולים להשלים את המשפטים שלנו, וזה מאוד כואב לאנשים מהסוג שלנו. אנו רוצים שישמעו את מה שאנחנו אומרים".
הגמגום הוא משהו שצריך לדבר עליו ולא להסתיר
בהמשך דבריה, סיפרה: "חשוב שיבינו שהגמגום הוא משהו שצריך לדבר עליו ולא להסתיר אותו. הגמגום הגביל אותי המון שנים, כמעט ולא דיברתי. הפחד הזה מזה שיצחקו עליי או ידברו עליי מאחורי הגב. פעם ניסיתי להציע חברות למישהו, ואז חברים שלו שאלו אותו אם הוא יהיה חבר של מגמגמת".
בסיום השיחה, הסבירה סוויסה כיצד היא מתנהלת כמגמגמת בחייה החברתיים: "היום מקבלים אותי בקבלה מוחלטת ושלמה. אני מסבירה ישר את מצבי, ומציגה את עצמי כך, ואין מבוכה. יודעים שיכולים לשאול אותי מה שרוצים".
עריכה: מיכל קדוש
