מורתו של בראל ז"ל: "כבש ונגע בכל מי שהוא פגש"
המורה, רונית הרון, שיתפה בכאב: "עבורי, הוא היה הבן הלא ביולוגי" • הוסיפה: "כאם וכרכזת, הדרישה היא שייגנו על הילדים - ולא עשו את זה"
סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל, שאותו ליוו אמש (ב') אלפים בדרכו האחרונה אחרי שנורה בגבול הרצועה, הותיר פצע כואב בלב של ישראלים רבים, גם כאלה שלא הכירו אותו. מי שכן זכתה להכיר את הלוחם בצעירותו הייתה מורתו בגימנסיה גן נחום בראשון לציון, רונית הרון. רונית סיפרה על היכרותם בריאיון לגולן יוכפז וענת דוידוב ב־103fm.
"כמו שבראל נגע בפציעתו בכל עם ישראל, הוא כבש ונגע בכל מי שפגש. הוא היה ילד עם המון כריזמה, מנהיג טבעי, חריף, חכם, מלא חוש הומור, אשר כבש מקום מרכזי בכל מקום שבו נכח", אמרה המורה.
לדבריה, שאותם אמרה בקול סדוק, "בראל היה ילד שחוצה גבולות. היו לו חברים טובים מכל הכיתות, בכל הרמות. הוא ידע לתקשר עם כל ילד וילד מכיתת המופ"ת עד כיתת אתגר. לצערי, יש לנו נופלים מקרב בוגרי בית הספר, אבל זו פעם ראשונה שאני חווה את זה עם ילד שחינכתי, וזה לא עוד תלמיד. בראל, עבורי, היה הבן הלא ביולוגי. אנחנו שמרנו על קשר גם אחרי התיכון, הוא קפץ אלי הביתה כמה פעמים, והיה כל כך גאה במקום שאליו הגיע - גם בעשייה הצבאית, וגם כשהיה במכינה".
רונית שיתפה כי הקשר בינה לבראל ז"ל עסק לא מעט בהכנה לצבא. "הבן שלי הוא בוגר דובדבן, והוא כל הזמן חקר עליו. הוא הלך לאותה מכינה שהבן שלי היה בה לפני הצבא. קישרתי בינו לבין ראש המכינה. לבראל היה ברור שהוא צריך לתרום, שהמדינה היא לפני הכול ושצריך לעשות הכי טוב שאפשר", סיפרה, ושיתפה כי עבר מתחת לרדאר ניתוח ברגלו, וסיפר לה שעשה זאת כי לא רצה שהפגיעה תפריע לו בשירות הצבאי: "הוא הכין את עצמו לשירות קרבי כל שנות התיכון", הוסיפה, "זה בראל. הוא יתרום, הוא יעשה, הוא יהיה ראש גדול, הוא יניע אחרים לתרום ולעשות. הוא היה מסמר בית הספר בכל טקס ובכל פעילות ערכית וחברתית. הוא היה שם תמיד, תמיד".
הוא חשש להיפצע?
"להערכתי, כן. אני יודעת שהוא דיבר על זה עם חבר. הוא חשש שיקרה לו משהו בצבא. האמת היא שגם אני חששתי, כי הוא היה ילד אמיץ שלא ויתר לעצמו. מסוג הילדים שאתה מבין ויודע שברגע שיהיו באירוע מסוים או במצב מסוים - הוא יקפוץ ראשון, יגן על חבריו, יהיה ראש גדול. משהו באישיות שלו כל הזמן אמר לי, לצד הבחירה שלו להיות בשירות קרבי, שרק ישמור על עצמו ושלא יקרה לו שום דבר".
חשבת מה להגיד לילדים שתפגשי מחר בבוקר בכיתה?
"אני קודם כל עסוקה בלאסוף את עצמי ולהיכנס לכיתה. אני מניחה שאדבר ואספר על בראל. אנחנו בני אדם, ואני תמיד בעד לשקף בצורה הכי אותנטית את מה שאתה מרגיש. אין לי מושג, כמובן, איך אני עושה את זה נכון. אלה לילות ללא שינה".
"יש פה תפיסה מחדלית"
מורתו של בראל ז"ל התייחסה גם לקושי שעוברת משפחתו: "אני מאוד מבינה את כאב המשפחה. אני מדברת גם כאמא וגם כרכזת שכבה, שהכינה כבר שני מחזורים לשירות קרבי. כשאנחנו שולחים ילד לשירות קרבי הדרישה שלנו היא שיגנו עליו ככל האפשר, ולא עשו את זה. אני לא אשת צבא אבל יש פה תפיסה מחדלית ביכולת של חייל להגן על עצמו".
מחומרי הווידאו שראתה, ציינה המורה כי "בראל היה פגיע ולא יכול היה להגן על עצמו. הסיטואציה הזו קשה לכל מי שצופה בה". יחד עם זאת, הדגישה, "הכעס אינו פוליטי. אני ממש רוצה לנקות את כל המהומה". לדבריה, בראל היה כועס אם היה שומע את קבוצות האנשים שדיברו בלוויה על נקמה. "זה לא בראל, זו לא המשפחה שלו, זה לא הבית שממנו הוא יוצא", הבהירה, "אלה הורים שחינכו בדם, ביזע ובדמעות את הילדים לחינוך ערכי ובאמת להיות בראש ובראשונה אדם".
עריכה: יניב מורוזובסקי
