הזמרת יפה ירקוני, שזכתה לכינוי זמרת המלחמות, שאותו פחות אהבה, הייתה אחת הכוכבות הגדולות בישראל של שנות ה־40 וה־50, שנותיה הראשונות של המדינה.
מי שהחלה דרכה כרקדנית, זכתה לפרסומה הראשונה כסולנית להקת החישטרון, הלהקה הצבאית של חטיבת גבעתי, בתקופת מלחמת העצמאות ופרצה לתודעה עם שירה הראשון שהפך אותה לכוכבת – 'עיניים ירוקות'.
לאורך שנות ה־50 וה־60, סיפקה ירקוני להיטי ענק שהפכו במרוצת השנים לקלאסיקות והכתירו אותה בין השאר גם כמלכת הריקודים הסלוניים. בהם, 'אל נא תאמר לי שלום', 'ארצנו הקטנטונת', 'חביבי', 'הסבתא בנגב', 'באב אל וואד', 'שחרחורת', 'הן אפשר', 'האמיני יום יבוא', 'פמלה', 'בערבות הנגב' ו'הפינג'אן'.
ירקוני שרה שירי מלחמות, קרבות ושכול, זאת לצד שירי הניצחונות. בנוסף, היא שרה גם על נופיה המרהיבים של ארץ ישראל. הזמרת האהובה הייתה גם לאחת מכוכבות הילדים הראשונות במחוזותינו בשל שירים כגון 'עגלה עם סוסה', 'דובון יומבו', 'בובה בובתי', 'אחותי הקטנה' ו'אן דן דינו', שזכה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים.
לצד הקריירה המפוארת שפיתחה גם בחו"ל, שם הקליטה אלבומים בשלל שפות, מאנגלית, צרפתית ספרדית ועד גרמנית, ידעה ירקוני גם טרגדיות בחייה. הראשונה הייתה ששכלה את בעלה הראשון, יוסף גוסטין, איש הבריגדה היהודית, בקרב שהתקיים בשנת 1945.
לאורך השנים לא חסכה מהתבטאויות פוליטיות שאף חוללו לא פעם סערה והובילו לחרמות כלפיה מצד חוגים שונים וגם לא חששה להביע דעותיה בפומבי.
ירקוני הלכה לעולמה ב־1 בינואר 2012, בגיל 86, והותירה אחריה שובל עצום של מורשת תרבותית פורצת דרך בשלל תחומים: מוזיקה, אופנה, בידור וחברה.
לציון עשור לפטירתה, צלל חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפורה ויצא למסע דרך השירים השזורים בתמונות חייה הפרטיים, מילדותה בגבעתיים, דרך התחלת הקריירה, הפריצה הגדולה וההצלחה המסחררת – ועד יומה האחרון.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן