אין ספק, שמהרגע שבו הוציאה הזמרת והיוצרת נרקיס את אלבום הבכורה שלה 'בואו נדבר אמת' אי שם ב־2017, כולנו הבנו שקולה הזך כאן כדי להישאר. מאז, השאר היסטוריה, ובאמתחתה אינספור להיטים שהפכו לפסקול חייהם של ישראלים רבים. הנרקיס שוחחה עם מעיין אדם בסיום התוכנית, וסיפרה בפתח דבריה כיצד עברו עליה הימים האחרונים, לאחר שבין היתר נדבקה בנגיף קורונה.
"בפעם הראשונה, חטפתי אותה קצת. הייתי מושבתת כמה ימים, זה היה לא פשוט. שיתפתי את מה שקורה לי ברשתות החברתיות, כי חשוב לי להראות שלא תמיד הכל מנצנץ. שלא תמיד אני אנרגטית. אז נתתי לגל לעבור מעליי, והורדתי את הראש. בהתחלה זה השבית אותי ממש, אבל אחרי זה אמרתי לעצמי 'יאללה, זה הזמן ליצור'. היה לי ברור שזה יקרה, כשמצאתי את עצמי בבית עם הגיטרה", סיפרה הזמרת.
על חייה האישיים, השלובים בחייה המקצועיים רוויי היצירה, שיתפה: "יש שלב שבו אמן מתחיל את דרכו ומתראיין המון ואומר כן לכל דבר, מתוך רצון ומתוך אהבה. ואז מגיע השלב שאני נמצאת בו עכשיו, שלא כל דבר אני אעשה - שלא בכל מקום אני אופיע. אלה החיים, זה שאני עושה את מה שאני אוהבת, ויוצרת". וחשפה: "אהבה זה דבר חשוב, אני מכוונת ומתפתחת לכך. אני מדייקת עם עצמי מה בדיוק אני רוצה, ומנסה לא לחזור על אותן הטעויות ולהתפתח משם".
בהמשך, הוסיפה בהומור: "אני יוצאת עכשיו לדייטים, אבל אני בחורה רוחנית, אז כל מה שמעניין אותי זה שהוא יעסוק בנדל"ן ושיהיה חתיך". כאשר התבקשה לשתף בדייט לא מוצלח במיוחד, השיבה נרקיס כי "מאז שהתפרסמתי, אני נתקלת בתופעה מוזרה - ילדים מאוד צעירים לא מבינים למה אני מסרבת לצאת איתם. אני אימא לשניים, איך אצא עם בחור בין 20? מה קורה לכם? לא, הם לא איתנו".
עוד הדגישה: "גם שאנו אומרות שאנו רוצות, לא תמיד אנחנו רוצות, לפעמים כיף לנו וטוב לנו עם העצמאות הזאת. העבודה האמיתית היא לקלף את השכבות גם בשיא התנופה. אני ממש אנושית, להראות שאת עוצמתית וגם חלשה לפעמים זו העוצמה בעיניי. לא משנה אם את זמרת או לא - אנחנו אנושיות. קר לנו בחורף, כשמרגיש לבד אז זה מרגיש לבד. כשזה עצוב אז זה עצוב וכשזה שמח אז זה שמח, ואני יודעת להראות את זה יופי".
בסיום השיחה, סיפרה נרקיס על שירה החדש עם הזמר האהוב ליאור נרקיס 'אחד למיליון'. לדבריה, "ליאור מדהים, שמחתי מאוד שהשיר יצא. אנשים חושבים שזמרים עם חיצוניות כזו, לא יכולים להסתדר - הרי אני עם מטפחת על הראש והוא עם קעקוע על היד, אך מבפנים אנחנו מאוד דומים. כולנו מאוד דומים. וברוך השם שהמוזיקה מצליחה לחבר בינינו".
עריכה: דוד זבולוני