חנן גולדבלט לינון ובן: "אני בן 80 - ובעונש 17 שנה"
השחקן, שהורשע בביצוע אונס ובעבירות מין כתב למגישים, ובהמשך עלה לשידור: "דפקתי לעצמי חלק גדול מהחיים" • ינון: "אולי אתה צריך לוותר?"
בשנת 2008 החל השחקן, הקומיקאי והזמר חנן גולדבלט לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו, בגין עבירות מין וביצוע אונס בנשים ובנערות אותן לימד משחק. הוא שוחרר בשנת 2012 לאחר 4 שנות מאסר בלבד, בשל ניכוי שליש עקב התנהגות טובה. בן כספית וינון מגל פתחו הבוקר (ב') את התוכנית במכתב ששלח גולדבלט, ובו ביקש הזדמנות לשוב ולעשות את מה שהוא אוהב יותר מכל – לחזור לעולם המשחק.
"אני כיום 10 שנים לאחר ריצוי 7 שנות העונש, שבמהלכו עברתי סדרת טיפולים מאתגרת ויסודית. התמודדתי, הפנמתי, ולקחתי אחריות מלאה על מעשי. אבל העונש הנוסף, והקשה מכול שנענשתי בו - העונש שלא ניגמר, שנמשך כבר 17 שנה, שגומר אותי: נמנע ממני לחזור למקום העשייה שהיה מרכז חיי ונשמתי. 17 שנים, והשנה אני בן 80. אז אולי אחרי כל כך הרבה שנים, כמעט שני עשורים, אולי אפשר לחשוב על התחלה של מחילה, לחשוב על לתת הזדמנות שנייה ולאפשר לי בשנים שנותרו - לחזור?"
מכתבו של גולדבלט, כפי שנשלח למערכת התוכנית
בן כספית הגדיר את הסיטואציה "מורכבת", ואמר: "אריה דרעי ישב על שוחד וחזר לאותו מקום, החוק אפשר לו את זה ואני תמכתי בזה". ינון מגל הוסיף: "יש צדדים לכאן ולכאן אבל העבודה שלו זה עבודה שקהל צריך לבוא. כל אדם יחליט אם הוא יוצא להצגה שלו או לא, אם מתאים לו לשלם כסף על הדבר הזה או לא. הוא יום יום במשפט הציבור, זה דבר מורכב".
בן ציין כי גם אם היה יכול לשוב ולשחק, הייתה מתעוררת השאלה – "האם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו שמישהו שהיה בכלא על עבירות מין חוזר לבמה? זה מורכב. הבעיה היא שהעבודה שלו היא במסגרת ציבורית, הוא לא יכול לעבוד בשקט כמאבטח בחניון, זה מקצוע מתוקשר". הוא הבהיר: "העמדה שלי לגבי תקיפות מיניות, אונס, הטרדות מיניות, טרור מיני, ידועה. אני חושב שצריך להחמיר את הענישה בעיקר על עבירות מין קשות. לפעמים אתה רואה אנס נכנס ל-5 שנים ובא לך לתלוש את השערות".
ינון טען כי גולדבלט "נענש בחומרה, 7 שנים. לא נותנים עונש לכל החיים, זה לא אנושי, אלא אם מוציאים להורג".
"שילמתי עונש, 'באבו־אבוה' שילמתי עונש"
בהמשך השידור השניים שוחחו עם גולדבלט שהסביר מדוע פנה אליהם במכתב, ולמה הוא מייחל. "הייתי רוצה לחזור לעשייה לבמה, לתיאטרון, למה שעשיתי כל החיים שלי מגיל 18. אני לא יכול לוותר על זה, אני חושב שאדם נולד לדברים האלה. עברו 17 שנה והבעתי חרטה, אי אפשר להחזיר אחורה את הגלגל. שילמתי עונש, ב'אבו-אבוה' שילמתי עונש".
לדבריו, "העונש הכי גדול בטיפול זה ההפנמה, שפתאום נופל האסימון שאתה באמת אשם, שעשית את כל הדברים שעשית. בכלא יש קבוצות טיפול מצוינות שנופל לך האסימון, זה המצב הכי קשה, זה העונש הכי קשה. הרגשתי חוסר אונים, הבנתי שעשיתי דברים רעים, פשוט מאוד. מה שנשאר לי להצטער, להביע חרטה ולבקש עוד פעם חרטה".
עוד הוסיף, במסגרת חשבון הנפש שהוא עושה במהלך השנים מאז הפרשה, כי "אין לי את מי להאשים. דפקתי לעצמי חלק גדול מהחיים, האשמה היא בי. אני לא מעבר לזה". כשנשאל על החברות עם דודו טופז, והאם חשב לרגעים לסיים את חייו כפי שעשה טופז, השיב: "לא חשבתי על זה. חשבתי על תיקון, חשבתי על בקשת סליחה וחרטה".
על החיים לאחר השחרור, אמר: "עם הילדים הייתה תקופה קשה מאוד, חזרנו אחד לשני. אבל הייתה תקופה קשה. ניסיתי בזמנו לפנות לתיאטראות, לבמאים, חשבתי שעצם העובדה שריציתי את העונש וביקשתי חרטה זה מספיק. התברר שלא וסורבתי. אני עובד בנהיגה 8 שנים כבר, בליסינג. אנשים מזהים אותי, מבקשים סלפי. נחמד שמזהים והיחס מהציבור בסדר גמור".
בסיום השיחה, טען: "אני חושב שהבעיה היא בקובעי דעת הקהל. אלה שמפיקים, בעיקר הפרטיים, אומרים לעצמם 'לך תדע, אנשים לא ירצו להוציא כסף'. כנראה שזה העניין".
עריכה: עופרי גליכמן
