"כשילד עובר חרם, זה מרסק משפחות"
המורה הכי ויראלית בישראל שירי קניגסברג־לוי גילתה שבתה סובלת מבריונות • מאותו רגע, פתחה במלחמה בתופעה • גילה אלמגור: "בואו ננקה את הנגע הזה"
שירי קניגסברג־לוי, שהפכה לאחת המורות המפורסמות בישראל בעקבות הסרטונים שפרסמה ברשתות החברתיות ואף זכתה בתואר 'המורה של המדינה' ב־2019, הצליחה ליצור הזדהות בקרב אימהות רבות בישראל. החלקים המשעשעים באימהות כמו גם ההתמודדויות המורכבות שהן עוברות, הפכו אותה לאט לאט למנטורית. בעקבות חרם שעברה הבת שלה, נרתמה קניגסברג־לוי לטיפול בבעיית הבריונות, והקימה את קבוצת ה'פייסבוק' 'ים של חברים'. מעיין אדם שוחחה ב־103fm עם קניגסברג־לוי וגילה אלמגור, הגברת הראשונה של התיאטרון, אשר התייחסו לנושא הכואב.
"אני יכולה להעיד על עצמי שמעבר לכאב זה חוסר אונים", שיתפה קניגסברג־לוי בפתח דבריה, "בן אדם הכי מתרסק כשהוא לא יכול לעזור, ובעיקר לילד שלו. אם ילד חולה אנחנו הולכים ומחפשים את הטיפול, היום יש טיפול לכל דבר. אבל כשהורה נתקל בילד שעובר חרם, וזה משהו חברתי שלא תלוי רק בילד ויש כל כך הרבה גורמים מסביב, אתה לא יודע מה לעשות ומאיפה להתחיל. אני מחשיבה את עצמי למחנכת שפותרת סיטואציות בשנייה ואני חשבתי שאני יודעת הכול. אני אמא סופר מעורבת, יש לי ולבת שלי שיחות פתוחות וכנות, ואני אומרת לעצמי שאם זה תפס אותי ככה ואני לא ידעתי מה לעשות אז בוודאי שעוד הורים".
לפני שנתיים וחצי בתה של קניגסברג־לוי עברה חרם לא פשוט, שכלל גם אלימות פיזית. למרות הזמן שעבר, עבור האם הכאובה זה מרגיש כאילו היה רק אתמול. "4 בנות התעללו בבת שלי. התקשרתי לארבעת האימהות וכל כך חשבתי שכל הארבע, אחרי רבע שעה של שיחה איתי, ידפקו לי בדלת. עד כדי כך הייתי תמימה ועד כדי כך האמנתי שהאדמה עומדת לרעוד מתחת לרגליהן כשהן ישמעו מה הבנות שלהן עשו".
"לא התקשרתי להגיד שהבת שלהן קיללה, התקשרתי לספר על התעללות שכללה אלימות פיזית ושריסקה את הבת שלי במשך שנה", זעקה, וביקרה: "אף אחת מהן לא יצאה מגדרה וזה אחד מהדברים שעוד יותר ריסקו אותי. כל השנתיים האלו שאני כל כך בתוך העיניין הזה, 90 אחוזים מהמקרים נתקלים באוזניים ערלות לצערי הרב וזה אחד הדברים הקשים. בלי שיתוף פעולה מצד ההורים איך אפשר להפסיק את הדבר הזה? פעם שמעתי אמא שאמרה לי שהיא מעדיפה שהבת שלה תהיה בצד המחרים ולא בצד המוחרם, יכול להיות שזה יושב על משהו מהילדות אבל לפעמים הכי נוח לטמון את הראש בחול".
אלמגור: "הילדים האלו יצמחו ויהיו לאנשים שינהלו משפחות מתעללות"
לשיחה הצטרפה גילה אלמגור, השחקנית ש'הקיץ של אביה' מבוסס על סיפורה האישי, אשר הזדעזעה נוכח הסיפורים הקשים שמתרחשים בין כותלי בית הספר. "הייתי ילדה ולא הייתי מקובלת, הייתי ילדה דחויה ואני לא זוכרת התעללות כזו", סיפרה אלמגור, "הייתי כל כך המומה, זה פשוט נורא. את שואלת איך זה שההורים אומרים שהבת שלהם תהיה בצד המחרים מאשר מוחרמת? חובה שזה יתחיל בגן הילדים ובבית. אחרת לא נצא מהצרה הנוראית הזו. הילדים האלו יצמחו ויהיו לאנשים, גם הבנות וגם הבנים, שינהלו משפחות מתעללות וזה יהיה דבר שירדוף שנים אם לא נגדע את הנגע הזה כאן ועכשיו".
בין שלל תחומיה ועיסוקיה לאורך השנים, בשנת 1993 הקימה אלמגור את 'קרן המשאלות של גילה אלמגור' והמשיכה את פעילותה הרבה בתחום הסיוע לילדים חולים. כאשר ראתה הגברת הראשונה של התיאטרון את הכתבה ששודרה על טיולי הילדים המוחרמים שהוציאה שירי, הרימה אלמגור את הכפפה והצטרפה לקניגסרבג־לוי במאבק החשוב. "נפגשתי עם שירי ופגשתי 3 בנות מדהימות, יפייפות, ואת אומרת אולי יש פה אלמנט של קנאה וצריך לבוא לכיתה ולדבר על הדבר הזה. לא להסתיר. אנחנו מארחים בשבוע הבא את עמית כהן, ילד שהתעללו בו קשות, ומסתבר שלילד הזה יש אח ואחות בצבא ואם הם היו באים לכיתה והיו רואים שיש לו אח חייל אולי היו מפחדים. מוכרחים לשתף את המשפחות, זה לא יכול להיות".
"הייתי ילדה ואני רואה את הילדים של היום, קשה לי להאמין שאהיה מוכנה לעזוב את העולם הזה ולהשאיר עולם שהילדים מתעללים בילדים ויש רוע וזרע רע שמתחיל בגיל כל כך צעיר. אני חושבת שבכל מקום ובכל חברה צריך מישהו שיעשה משהו למען ילדים שיפסיקו להתעלל בילדים", הדגישה אלמגור, "גם בעבר היה סיפור על ילד שהכניסו לו מקל של מטאטא ואל תשאלי לאן. הילדים כבר יודעים כמה רע אפשר לעשות לילד אחר. מה ששירי עושה זה דבר בעל ערך וחשיבות ממדרגה ראשונה".
קניסברג־לוי: "יש את אלו שיושבים על הגדר וזה לא פחות נורא"
שירי חיזקה את דבריה, וסיפרה כי "בשנה וחצי האחרונות יצא לי לדבר עם גילה לא מעט ואני כל כך מבינה אותה. היא בעלת ניסיון הרבה יותר אבל הכאב שלנו מגיע מאותו מקום. כשילד עובר חרם זה לא נגמר רק בילד עצמו, זה מרסק משפחות. זה מה שאנשים לא מבינים. כשאנשים פותחים טלוויזיה ורואים סרטון שבמקרה הגיע לחדשות ובמקרה צילמו אותו, והם נחרדים בצדק הם לא מבינים דבר מאוד פשוט - זה תועד, אבל יש מאות מקרים וסיפורים מסמרי שיער".
עוד הוסיפה והביאה לאוזניהן של מעיין אדם וגילה אלמגור סיפור נוסף, וקשה לא פחות מקודמיו: "לפני שבועיים בכיתה ג', ילדים מהכיתה יצאו החוצה ומלכת הכיתה פקדה על ארבעה בנים לחפור קבר לילדה בחצר בית הספר. זה סיפור מאוד קשה. וזה סיפור אחד מתוך רבים. על הילדה ששפכו חומרי ניקוי זה פשוט צולם. "במקרה הזה באופן מאוד מפתיע גם ההורים וגם הצוות החינוכי לקחו את זה במלוא הרצינות מה שאני לא שומעת הרבה. הילדה לא נכנסה, הם רצו. היא צפתה בזה והמחשבה בכלל גמרה אותה".
"רוב הילדים לא משתפים. הילדים שמסביב יודעים טוב מאוד, ומעבר לטיפול בקורבן ובמקרבן שצריך תהליך מאוד ארוך יש את אלו שיושבים על הגדר וזה לא פחות נורא", סיכמה קניגסברג־לוי, ואלמגור, שהביעה אופטימיות זהירה, קראה לשינוי: "אני רוצה להאמין ולקוות שבכל מוסד ובכל מסגרת יקומו אנשים שיגידו שלא יתנו את ידם לזה. יש כל מיני כוכבי סדרות שהילדים מרימים אליהם עיניים - בואו תתגייסו. אנשים צעירים, מבוגרים, בעלי ניסיון, מחנכים היום ומחנכים בעבר - בואו ננקה את הנגע הזה. מסתבר שהילדים המוחרמים והמוכים והנפגעים כל כך באים הבייתה וכששואלים אותם איך היה בבית הספר הם עונים בסדר. ילדים לא רוצים להביא את זה הבייתה".
עריכה: שני רומנו
