"ביהמ"ש אומר שהבן שלנו מת על פי הנהלים"
ערן לובטון, אביו של ניב שהתאבד לאחר לחץ שהופעל עליו על ידי רכזי מצ"ח, תקף: "ניב התחנן על חייו ואמרו לו שימות - איך אפשר להתעלל כך בילד?"
שופטי בית המשפט העליון דחו אתמול (ב') את ערעור הרמטכ"ל אביב כוכבי בפרשת התאבדותו של הלוחם ניב לובטון ז"ל. על פי הפרסומים, ערער כוכבי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נקבע כי יש לבטל את ההחלטה להדיח את מפקד בסיס מצ"ח שבו שירתו שני רכזי המודיעין המעורבים בפרשה. ערן לובטון, אביו של ניב ז"ל, שוחח על כך עם ינון מגל ובן כספית ב־103fm.
"אין לי יום ואין לילה. זה כל יום לדמיין את הילד נכנס לחדר ומה הוא עובר שם. איזה השפלות הוא עובר שם ואיזה לחץ", אמר לובטון, והוסיף: "ובסוף כשהוא מתחנן על חייו, אז אומרים לו 'שיילך להזדיין, שימות'. אי אפשר לדמיין מה אנחנו חווים בתור משפחה".
אתה חושב שאותו קצין, גלעד פרנקן, יש לו אחריות למותו של ניב?
"קודם כל, מה שאומר לנו אתמול (ב') בית המשפט, שהבן שלנו מת על פי הנהלים. כאילו, שהוא התנהל כמו שצריך". עם זאת, הדגיש לובטון: "אבל הציבור חייב לדעת שההתנהלות שלו הייתה כושלת, פושעת. המפקד הישיר שלו קבע בתחקיר שהוא נתן את הפיקוד לאותו 'רכז' במרכאות. הוא נתן לו את 'המפתחות לרכב', לנהוג בלי רישיון. מה שקרה פה, שהפרקליטות מודעת לכל העובדות האלו".
לדבריו, "בדיון בבג"ץ שארך כמעט 4 שעות, שאלו השופטים, למעלה מ־10 פעמים, את הנציגה של הפרקליטות, 'במה הוא כשל?' ואפילו פעם אחת היא לא מעלה בדל של ראיה על הכשל שלו ושל היחידה הקטנה הזאת של מצ"ח דרום. שאלו אותה במה הוא כשל, היא הייתה צריכה לענות. כשנשיאת ביהמ"ש העליון נתנה הפסקה לקראת הסוף, של 5 דקות, אני עם דמעות בעיניים, שאלתי אותה, 'למה את לא עונה? שאלו אותך כל כך הרבה פעמים במה הוא כשל', אז היא אומרת לי, 'לא צריך, זה כתוב'. מה זאת אומרת, זה כתוב? שואלים אותך שאלה, תעני. אבל, תראו, מהתחלה זה הלך לכיוון הזה".
"אף אחד לא נענש"
לובטון המשיך לבקר בחריפות את מדיניות מערכות אכיפת החוק בקשר לפרשה, ואמר: "אף אחד לא נענש. כשגורם בכיר מאוד בפרקליטות הצבאית אומר לי שלצערו, הוא נפגש עם הרבה משפחות שכולות, ורובן ככולן מחליטות לארוז את המקרה ולהמשיך הלאה, אנחנו החלטנו לחפור בנושא. אז ככה זה נראה מהתחלה, ככה זה נמשך. כל ההסתרות והטיוח והשקרים, וזה מגיע לתוצאה הזאת".
אז מה אתה אומר על ההחלטה הזו של בג"ץ?
"ההחלטה מעקרת את הזכות של הרמטכ"ל כמפקד הצבא להחליט מה הם ערכים, מה הם חיי אדם, מה היא אחריות פיקודית. וזהו, אף אחד לא משלם, אף אחד לא לוקח אחריות. אין שום הרתעה".
לטענתו, "מפקד מצ"ח הקודם, איך שקרה האסון הנורא הזה ואחרי התחקיר שהוא עשה, הוא היה צריך לקבל את ההחלטות הנכונות ולהעיף את מי שצריך להעיף, ולא אחרי שמונה-תשעה חודשים להחליט לקדם אותו לסגן אלוף".
"הכריחו אותו להלשין"
לובטון גם התייחס למשפט הצפוי של רכזי המודיעין, ואמר: "אחרי הפסיקה של בג"ץ, אמור להתחיל עכשיו המשפט שלהם (רכזי המודיעין) בבית דין צבאי. אני מקווה שלפחות שם, זה יתנהל בצורה הוגנת. למרות שמה שהחליטו להאשים אותם בו, זה ביזיון".
כל הסיפור הוא מה? שהוא עישן גראס והכריחו אותו להפליל חברים שלו?
"הכריחו אותו להלשין".
זה לא ייאמן שעל גראס, הלך ילד.
"הוא התחנן על נפשו, 'לא רוצה להלשין על חברים, לא רוצה, אני אקפוץ על אוטובוס', התריע, 'אני אעשה לעצמי משהו', 'אני רוצה קב"ן', 'אני רוצה עזרה', בהודעה הוא כתב, 'אני שוקל להתאבד', והוא (רכז המודיעין) כתב למי שהיה אמור לחנוך אותו למשך 3 חודשים, 'שיילך להזדיין, שימות'".
במה האשימו את רכזי המודיעין?
"באי קיום פקודה, התנהגות שאינה הולמת וידיעות כוזבות. תסבירו לי מה זה ידיעות כוזבות כשהילד מתחנן על נפשו, 'תעזבו אותי', 'לא רוצה', (והתשובה) 'שיילך להזדיין, שימות'?"
עוד אמר: "אני הייתי גם בדיון במחוזי וגם בדיון בעליון כמובן, זה היה פשוט מבזה איך שייצגו את הרמטכ"ל, פשוט מבזה. ומוטי אלמוז, ראש אכ"א הקודם, הרי לא יכול היה לגעת בזה בכלל, כל החומרים לא היו חשופים בפניו. הפרקליטות לא נתנה לגעת בדבר הזה".
יש לכם עוד ילדים?
"יש לנו".
מה תעשו כשאחד מהם יתגייס?
"האמת, אני לא יודע. אני חושב על זה הרבה, אני לא יודע".
לדברי לובטון, "אין יום, אין דקה שאני לא חושב על ניב. זה כל הזמן לא עוזב אותי, איך אפשר להתעלל ככה בילד? איך לא הושיטו לו יד? איך לא עזרו לו? נותנים כוח לילד בן 19, 20, ואף אחד לא מפקח על זה. איך מפקד יושב יומיים לפני ונותן לו יעדים של 3 חיילים בחודש, לפני שעבר מבחן הסמכה? איך קורה כזה דבר? ואותו חייל בתגובה לבג"ץ, כותב שמצ"ח בחרה, במקום לשלוח אותו לקורס סדיר, ללמד אותו, על דרך ההתבוננות. איך אנחנו אמורים להתמודד עם זה? ואף אחד במצ"ח לא אחראי לכלום, אף אחד לא אחראי".
איך אשתך?
"זו שאלה רטורית, כל הבית הזה מפורק".
עריכה: אמיתי דואק
