103FM
103FM
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור
רז שכניק

השאירה את הדוור מאחור בדרך למילקווי

איגי וקסמן, נערת הרוק הניצחית של ישראל, התארחה באולפנו של רז שכניק • יחד, שבו אל האלבום שהוביל לתואר הנחשק 'זמרת השנה' וללהיטים הגדולים


בחינניות בועטת יחד עם יכולות מוזיקליות יוצאות דופן, כבשה איגי וקסמן, שנולדה בשם מיה ג'ניפר, פסגה אחר פסגה והפכה מזמרת מועדונים לרוקיסטית מצליחה. בשנת 1995 חבקה הזמרת את אלבומה הראשון 'אדום', שעובד על ידי חמי רודנר שלימים היה בעלה למשך 4 שנים, אשר זכה להצלחה רבה. וקסמן, שהייתה רק בתחילת פריצתה, לא נחה ושנתיים לאחר מכן הוציאה את אלבומה השני 'לא מחכה יותר לדוור', אשר העניק לה בסופו של יום את תואר 'זמרת השנה'. איגי וקסמן הגיעה להתארח באולפנו של שכניק, ויחד שבו אל הסיפורים שמאחורי השירים הגדולים והפריצה הגדולה.

שיר הנושא של אלבומה השני של וקסמן 'לא מחכה יותר לדוור' עורר סערה רבה בקרב המאזינים, זאת מכיוון שתיאוריות רבות הופצו סביב השאלה על מי שרה הזמרת. "לא התאהבתי בדוור, זה בעיקר על הציפייה, כשאתה מחכה למשהו שיגיע. בטח חיכיתי לאיזה מכתב", סיפרה וקסמן "העיבוד של חמי היה כל כך גאוני, הוא הביא את כל כלי הנשיפה ומנצח. אני זוכרת שאמרתי לו שזה נורא מוגזם והוא אמר לי לסמוך עליו. היה לזה הוק מגניב, הפאנקיות והג'אזיות שיש בזה יצאו בול".

הצורך והרצון בשחזור ההצלחה של האלבום הראשון היה ברור לוקסמן מהרגע הראשון, ובכל זאת אחד הלהיטים שהפתיעו אותה בכמות האהבה שקיבלו מהקהל היה לא אחר מאשר 'בדרך למילווקי'. "היה ברור שצריך להיטים גדולים, ידעתי שמילווקי יהיה גדול אבל לא ידעתי שהוא ככה יתפוס. חשבתי ששירים אחרים יהיו להיטים", הסבירה וקסמן.

"הייתה דרישה שיהיו הרבה להיטים וזה היה הימור. חשבתי ששיר הנגב יהיה להיט מטורף. יש הרבה שירים מאוד טובים באלבום הזה", אמרה, והתייחסה לאהבת הקהל שקיבלה באותן שנים: "זה גם כבד וגם כייף מאוד. היה הרבה לחץ על האלבום השני, חברת התקליטים אמרה שצריך לעשות מהר את האלבום. היה צריך לכתוב שירים בלחץ והכירו לי מלא אנשים חדשים. אני זוכרת את זה מאוד סטרסי אבל גם מאוד כייף. בסופו של דבר אחרי שנסגרנו על השירים היה מאוד כייף".

בהמשך, חשפה וקסמן מאיפה שאבה את ההשראה ללהיט 'לעצום עיניים': "זה שיר על חבר טוב, הוא היה מאוהב במישהי, הם היו זוג כמה שנים והיא עזבה אותו. כתבתי עליהם את השיר, הוא יודע שזה עליו והיא אני לא יודעת. זה כייף לכתוב על חבר שבור. הוא מאוד התרגש אז, אבל הוא היה עדיין שבור. אני חושבת שעד היום אם הוא ישמע את השיר זה יעשה לו עצוב".

האלבום 'לא מחכה יותר לדוור' הביא לוקסמן את התואר 'זמרת השנה', לאחר שהייתה רק שנתיים בתוך תעשיית המוזיקה. "זה התואר הכי מכובד והכי גבוה שיש, זה מאוד ריגש אותי. הייתי נורא מופתעת. הייתה הערצה פסיכית, זה היה מפחיד. הם היו גרים מתחת לבית שלי, מלא אנשים בגילאי 18־14. הייתי שואלת אותם אם הם צריכים משהו או אם הם לא הולכים הבייתה. היה לי מעריץ שקעקע את הפרצוף שלי על כל היד והיה יושב עם זה בהופעות. אני חושבת שיש לו את דנה ברגר בצד השני, אני לא צוחקת. רוב הזמן הם התנהגו יפה ויש כאלו שעד היום אני בקשר איתם".

"הייתי יושבת בבית עם חמי והחתול, והם היו צועקים לי מלמטה, היינו אומרים שזה מוזר. זה כייף ולפעמים זה היה קצת מוזר, אבל זה היה מאוד מחמיא", ציינה, ותיארה כיצד כתבה את האלבום: "אם יש מוזה - כותבת, ואם אין מוזה הייתי יושבת עם שרון הולצמן. הייתה לנו מסורת של קולה ובפלות, היינו מוצאים נושא ואם יש לי שיר אני נותנת לו ואם יש לי רק מחשבה, הוא מנגן משהו ואני ממציאה על זה. כתבנו את האלבום ממש מהר".

בהמשך, שיתפה הזמרת כיצד חוותה את האהבה הגדולה שקיבלה בעקבות האלבום המצליח, על האמת שמאחורי השירים שעשויים להישמע שמחים למדי ועל החלומות שעוד מחכים להתגשם.

פרויקט 'אלבומי המופת' 
מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי. 

לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.

 
עריכה: שני רומנו

24/03/2022
הישארו מעודכנים

איגי וקסמן
איגי וקסמן  |  מתוך עטיפת האלבום 'לא מחכה יותר לדוור', 1997