"קשה להבין מה זה ילדים שלא יראו יותר את אמם"
עמותת 'משפחה אחת' מסייעת לאלו שאיבדו את כל עולמם ושכלו את קרוביהם • מנכ"ל העמותה אורי שכטר סיפר • דינה קיט, אם שכולה, הגיבה
ביום שלישי, נקטע השקט היחסי במרכז 'ביג' בבאר שבע, ומחבל, תושב חורה בנגב ואסיר משוחרר, רצח ארבעה בני אדם, שתי נשים ושני גברים. עמותת 'משפחה אחת' הפועלת כבר 20 שנה, פועלת על מנת לסייע לנפגעי הטרור ופעולות האיבה בישראל, ולמשפחותיהם שנותרו עם אובדן קשה מנשוא. מעיין אדם שוחחה ב־103fm עם אורי שכטר, מנכ"ל העמותה, ועם האם השכולה דינה קיט, אשר פעילה בעמותה כ־19 שנים. יחד, סיפרו השניים על מהות העמותה עבור המשפחות שאיבדו את הדבר היקר להן יום אחד בהיר.
"העמותה שלנו מתעסקת ביום שאחרי, היא מלווה את המשפחות", ציין שכטר בפתח דבריו, "לפני הרבה מאוד שנים שגולדה מאיר הקימה את הביטוח הלאומי היא אמרה משפט מדהים: 'מדינה לא יודעת ללטף ראש של ילד קטן', וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו כבר בקשר עם המשפחות הנוכחיות אבל ב־20 שנה האחרונות, מהפיגועים הקשים של שנת 2000, אנחנו מלווים משפחות. יצרנו סוג של קהילה בעמותה שהכוח שלה הוא הביחד, יש לנו ילדים מגיל 5 שמגיעים אלינו ועד גיל 40־35 הם בעמותה".
לאבד אדם אהוב זה לא דבר קל, בטח כשהאובדן מגיע בפתאומיות כמו בפיגועי טרור. שכטר הסביר כיצד פועלת העמותה בראשית התהליך: "יש לנו רכזות מקסימות ומקסימות בצפון, בדרום, במרכז ובירושלים. הן מגיעות אחרי ה'פסטיבל' של השבעה, בו מגיעים הרבה מאוד אנשים, ואז המשפחה מגיעה למקום שבו היא מבינה שהיא קיבלה את המכה הכי קשה שהם יכולים לקבל בחיים. יש טיפול באלמנים אלמנות ויש את הטיפול ביתומים והיתומות".
"הדבר המרכזי הוא קודם כל לאסוף את המשפחה"
"אף אחד כמעט לא מבין את המשפחה, מה עובר עליה. קשה מאוד להבין את זה מה זה פתאום 4־3 ילדים שבהודעה אחת הם לא יראו יותר את אמא בעקבות פיגוע רצחני. הדבר המרכזי הוא קודם כל לאסוף את המשפחה", שיתף, "פשוט לתת להם את הנשימה הראשונה ואז הילדים נכנסים אצלנו למערך מסודר. העמותה יצרה סוג של סיסטם כזה - הילד מגיע, יש לו מדריך צמוד שפוגש אותו ל־4 שעות שבועיות, בהמשך הילד מגיע לשבתות ואירועי שיא. יש לנו 3 מחנות בשנה, לא מזמן הייתי בשבת עם יתומים ויתומות בני 35־18. התעסקנו בנושא של בחירה, איך בוחרים בחיים במקביל לשכול כשהוא כל הזמן הולך לידך. מה שמדהים שהם עוזבים את הכול גם כדי להיות עם החברים והחברות. זה מדהים, זה חילוניים, דתיים, דרוזים - בעמותה יש הכול".
השבוע, אירע אחד הפיגועים הקטלנים שידעה מדינת ישראל בשנים האחרונות בבאר שבע. בו נרצחו בדם קר 4 אזרחים תמימים שהשאירו אחריהם משפחות כאובות ויחד איתם מדינה שלמה. "בנושא השכול המדינה יחסית עוטפת", אמר שכטר, וסיפר: "יש לנו 90 ילדים שיתומים משני ההורים בעמותה, הם נקראים הסיירת. יש גם מקרה של מישהי שנשואה עם שני ילדים ויש לה אפילפסיה, והמדינה אומרת שזה לא קשור לזה שנרצחו 2 ההורים ושלושת האחים. אבל זה כן קשור, בסוף אובדן כזה משפיע. יש המון מקרים כאלו, בסוף מדינה זה בירוקרטיה ואנחנו משתדלים לעקוף את הדברים האלו. אנחנו כל הזמן מלווים אותם".
קיט: "לא איבדנו רק 2 בנים, איבדנו משפחה שלמה"
בהמשך השיחה, הצטרפה דינה קיט בת ה־65, ששכלה את שני בניה כאשר אחד ממחלת הסרטן והשני בפיגוע. את הרגע בו קיבלה את הבשורות הרעות על בנה השני, היא לא מסוגלת לשכוח עד היום. "הייתה דפיקה על הדלת, עד היום זה מהדהד לי באוזניים, ראיתי שלושה חיילים וצעקתי. כבר הבנתי. יום שישי ישראל שלנו נפטר ועד היום הזה יום שישי בשבילי הוא יום מאוד קשה ומורכב. ביום שישי המשפחה מתאחדת וכולם יושבים סביב השולחן ואצלנו 2 מקומות חסרים. לא רק שאיבדנו 2 בנים, איבדנו גם משפחה שלמה שלהם", שיתפה בכאב.
מתוך האבל והשכול, נולד ספר הבישול של קיט 'טעם החיים', שכולו מלא במתכונים של אימהות שכולות והמנות האהובות של ילדיהם שהלכו בטרם עת. "הספר הזה התחיל אצל שני בניי. ביום שישי צריך לקום ולבשל למשפחה, אצלי כל המאכלים האלו נעלמו מהשולחן. כל יום שישי אני קמה בבוקר, מסדרת, מבשלת ובמחשבותיי אני מדברת עם בניי, לפעמים אפילו הסיר נשרף. את המאכלים שהם אהבו הפסקתי לעשות וחשבתי שאני בטח לא היחידה".
"קשה מאוד להכין את המאכל שיודעים שהילד אהב והוא לא יבוא ולא יאכל. בא לי רעיון שאני צריכה לחזור להכין את המאכל הזה וגם להביא אימהות שבמצב קשה ולהחזיר את הריח והטעם של האוכל הזה בבית", סיפרה קיט.
"להיות בזמן שבן אדם מאבד את היקר"
שכטר, שכבר שנים רבות מכיר את קיט ומעריך את פעילותה, ביקש לציין כי "יש לדינה כוחות מאוד מיוחדים, היא עושה כל כך הרבה טוב. היא מובילה גם פרויקט של אימהות שכולות שתומכות ביתומים משני ההורים. היא מעבירה עוד המון פרויקטים יפים בעמותה ומשתדלת לעשות טוב, להמתיק את הדין למי שהוא קשה לו". קיט הוסיפה לדבריו, ואמרה: "לעמותה יש משמעות וחשיבות, להיות בזמן שבן אדם מאבד את היקר. והעמותה הזו עושה את זה".
עריכה: שני רומנו
