"כלום לא השתנה, ילדים יתומים, נשים אלמנות"
זהבי חזר לימי האינתיפאדה השנייה, וחלק עם מאזיניו את שירו 'מאי השחור', שתיאר מעט מסערת הרגשות שהתחוללה בתוכו, ומתחוללת שוב כיום
גם היום, שב נתן זהבי אל עמדת המיקרופון ואולפן השידור, וסקר את המתחדש בזירה המדינית והפוליטית מן העת האחרונה. את התוכנית, פתח זהבי עם קטע שכתב בעבר, בימי האינתיפאדה השנייה, המתקשר כחוט השני למציאות הביטחונית היום.
"הזכירו לי שבשנת 2004 אחרי שהיו פה פיגועים נוראיים, כתבתי קטע והקראתי אותו ברדיו, לא קטע משובח ברמת הכתיבה, אך קטע כואב ונוגע", תיאר. "פניתי למאזינים ושאלתי אם מישהו מוכן להלחין אותו. מצאנו את השיר, אנו לא יודעים מי הבחור ששלח לנו אותו מולחן. אני רוצה להזכיר להם משהו, ואני הולך הרבה שנים אחורה לשנת 2004".
בהמשך, הוסיף: "ב־14 בינואר הגיעה מחבלת למעבר ארז ועשתה שם פיגוע, ב־29 בינואר מתאבד פלסטיני התפוצץ בקו 19, הפיצוץ היה כשהאוטובוס הגיעה לשכונת רחביה, 11 בני אדם נרצחו. ב־22 בפברואר, מחבל מתאבד עולה על אוטובוס באזור התעשייה תלפיות, היה לו מטען חבלה שהוטמן בתרמיל, כשהאוטובוס התמלא בנוסעים הוא התפוצץ, 8 נוסעים נרצחו".
בסיום דבריו, הבהיר זהבי, רגע לפני שנתן למאזיניו להקשיב לשיר הקשה שכתב, כי: "לפני 18 שנה, 2004, ראש ממשלה שהוא לוחם נועז ואיש עתיר ניסיון, לא הצליח לחסל את הפיגועים טוטלית, כמו שאף אחד לא יכול להצליח בזה. ואז באותם ימים, כתבתי את הטקסט שקראתי לו 'מאי השחור'. אני מקווה שתיכנסו לראש שלי אז בכמות הפיגועים, הנרצחים, הפצועים, ילדים, נשים ומבוגרים. לצערי שום דבר לא משתנה, הצהרות בומבסטיות, שופוני, כלום. הכל נראה ונשמע אותו דבר, ילדים יתומים, נשים אלמנות, לא מצליחים למצוא פתרון שיביא לשקט במזרח התיכון המגעיל הזה".
עריכה: מיכל קדוש
