ניחוחות צרפת
לרגל 90 שנים להולדתו של חתן פרס ישראל, שב פטימר אל הקשר של יוסי בנאי עם השנסונים הצרפתיים שעיצבו את הפסקול הישראלי • בלעדי לדיגיטל של 103fm
בשנת 1957, דווקא כשהחל מבסס מעמדו כשחקן רפרטוארי מן המניין, עשה יוסי בנאי צעד אמיץ והחליט לעזוב את תיאטרון הבימה ולנסוע, לראשונה בחייו, לפריז, יחד עם חבריו, המחזאי ניסים אלוני והשחקן אבנר חזקיהו. שם, בעיר האורות, פגש לראשונה במוזיקה של ז'אק ברל, ז'ורז' ברסנס, אדית פיאף וז'ורז' מוסטקי - מוזיקה ששינתה את חייו.
הקשר העמוק של בנאי עם השנסונים הצרפתיים, בייחוד של ברסנס, מוסטקי וברל, אפשר לו להעז לראשונה לשיר, וזה בא לידי ביטוי בעיקר בתכניותיו ואלבומיו משירי ברסנס - 'אין אהבות שמחות' משנת 1969, 'בנאי שר ומספר ברסנס' משנת 1997, בתכנית 'פרצוף של צועני' משנת 1972 שהוקדשה לשירי מוסטקי וברל ובאלבום משירי ברל - 'אם נדע לאהוב' משנת 1984.
בנאי, שנחשב לשגריר הראשון הבולט בישראל של הנחלת השנסונים הצרפתיים, הן בפזמוניהם והן בגישתם, תרם קולו לשלל קלאסיקות צרפתיות שאומצו על ידי הקהל הישראלי, בראשן: 'אהבה בת עשרים', 'הגורילה', 'מרגו', 'נשים, נשים', 'לא אבקש את ידך', 'הגבירה בחום' (עם אילנה רובינא), 'אם נדע לאהוב', 'אל תלכי מכאן' ו'פרצוף של צועני'.
במלאת 90 שנה להולדתו של בנאי, מעמודי התווך הבולטים והמשפיעים ביותר של התרבות הישראלית ומי שהיה למולטי טאלנט הראשון במדינה - כותב, יוצר, שחקן, זמר, במאי, תסריטאי, סטנדאפיסט וקריין - צלל חוקר המוזיקה דודי פטימר אל הקשר האמיץ שלו לשנסונים הצרפתיים והשפעתו על הפסקול המקומי.
במהלך הפודקאסט, ראיין פטימר את ד"ר אביב אמית, בלשן וחוקר תרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב, שניתח בצורה מעמיקה את הקשר בין בנאי לתרבות צרפת, ועד כמה הוא הצליח לבטא אותה בעשייתו.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.
