נתן זהבי נפרד מאילן גילאון
המגיש ביקש להקדיש את פתיחת התוכנית לחברו וחבר הכנסת לשעבר שהלך לעולמו: "אילן גילאון היה צדיק, אחד בדורו, ח"כ בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו"
נתן זהבי פתח את התוכנית בדברי פרידה מח"כ לשעבר, וחברו אילן גילאון שהלך לעולמו בגיל 65 הבוקר (ה'). זהבי השמיע קטעים מתוך 'גילאון עצבני' ששידר המנוח בתחנה לפני כעשור וחצי ושיתף בזכרונות המשותפים.
בפתח דבריו, אמר זהבי כי "שמעתם את אילון גילון שמדי פעם היה מחליף אותי, הבוקר שמעתי על מותו. אני מודה ומתוודה שקרה לי משהו שמאוד הפחיד אותי, פתאום הסתחרר לי הכל, אמרתי 'יה ואורדי גם אני הולך', ולמה? מאוד אהבתי את אילן גילאון, אותו הגדרתי כמענטש, בניגוד לחברי כנסת שהם רודפי כבוד, רודפי כסאות רודפי כסף".
"אילן גילאון לעומתם היה צדיק אחד בדורו חבר כנסת בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו", טען, והוסיף: "אני לא יכול שלא לספר לכם שאני זוכר אותו בהפגנות שגם אני השתתפתי. הפגנות הנכים האתיופים, אלימות נגד מיעוטים. כל הפגנה שהייתה נגד שחיתות, אילן גילאון תמיד היה שם. עם קלנועית או עם המקלות, לא היה מפחד, היה נכנס לראש השורה. הוא היה באמת מענטש אמיתי".
בהמשך, שיתף המגיש בכאב: "הנה עוד אחד משלישייה שמאוד הערכתי פעם. השלישייה הזאת הייתה מורכבת משולמית אלוני ז"ל, יוסי שריד ז"ל וגילאון. אנשים שלחמו למען זכויות אדם למען זכויות בעלי המגבלויות, למען זכויות של מיעוטים מקופחים - לעומתם תראו את הסחורה שיש בכנסת, איזה סוג של אנשים, איזה צורת התבטאות, כלומניקים אפסים חקקים. אבל זה מה שיש".
"מעצבן אותי שדווקא הוא הלך בגיל צעיר יחסית"
עוד חלק עם מאזיניו סיפור אישי, "היה לו כבוד לזקנים והוא ידע שאני מטפל בהוריי, הוא הביא לי שלושה סוגי ריבות. הוא היה ריבן, אחד שעושה ריבות. הוא הביא לי צנצנות והוא אמר לי בתנאי אחד, שאביא לו את הצנצות הריקות. הייתי בא אליו עם שקית ניילון עם הצנצנות הריקות. מעצבן אותי שדווקא הוא הלך בגיל צעיר יחסית. אני רואה את התמונה בשורה הראשונה בהפגנת הנכים שראיתי אותו, הוא לא עשה חשבון לכלום כשהוא האמין במשהו, כולל להתהפך עם הקלנועית שלו בתוך הבלאגן, תמונה שלא אשכח. הוא נאבק, אין הרבה אנשים שנאבקים מכל הנשמה וכל הלב על הנושאים החברתיים שהוא נלחם עליהם. הוא העביר למעלה מ־15 חוקים חברתיים".
בסיום השיחה, חיבר זהבי את מותו של גילאון ל־1 במאי שחל היום: "היום אחד במאי חג הפועלים, הדגל האדום סימן את החג הזה בגלל דמם של פועלי דפוס אי שם באמריקה שנלחמו על כמה שעות עבודה צריכים לעבוד פועלים כאשר הקפיטליסטים ניצלו את מעמד העובדים לעבוד בין 18 לעשרים שעות ביממה תמורת אפס כסף. אצלנו האחד במאי קרס, אין לו כבר שום ערך. אין מי שייאבק. הצעירים בתנועות הנוער הם צעירים פרווה אין להם תודעה חברתית מהפכנית והזמנים האלה שהיו פעם אינם וכנראה שלא ישובו עוד".
עריכה: רעות מתתיהו ארגון
