אל"מ (מיל') ורדה פומרנץ, שימשה בעברה כראש מחלקת נפגעים של צה"ל, והייתה שנים זו שאמונה על הרגע ההוא, של הדפיקה בדלת, ונתינת הבשורה למשפחות כי יקיריהן לא ישובו עוד. במבצע צוק איתן, הפכה ורדה לאם שכולה, לאחר שבנה, סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל, לוחם גולני, נפל במבצע צוק איתן. מאז היא עושה לילות כימים בניסיון להנציח את לוחמי חטיבת גולני, ולאחרונה ראה אור פרויקט חדש, במסגרתו מודבקים ברקודים על קברי הנופלים, המאפשרים להכיר את מי שהיו בחייהם.
פומרנץ שוחחה עם בן כספית ואריה אלדד וסיפרה על המיזם המיוחד: "ידעתי כל הזמן שאני לא באמת מבינה, רציתי גם לא להבין אך לא אני מחליטה. רק כשהפכתי להיות אם שכולה, התחלתי להבין. אלה היו שנים שבהן הרגשתי שלא יכול להיות שאני לא אהיה ודניאל ייעלם, ואף אחד לא יכיר ויידע. המיזם עוסק בהנצחה דיגיטלית ואינטראקטיבית של 1,480 חללי גולני באמצעות ברקוד שאפשר לשים אותו בכל מקום. על המצבה של דניאל כבר יש, את הפיילוט עשיתי על משפחות הנגמ"ש. לא צריך לזכור את הנופלים שלנו רק בימי הזיכרון".
באשר להתמודדותה עם השכול, המלווה אותה אישית כבר כשמונה שנים, שיתפה: "כל אחד מתוך בני המשפחות השכולות, מוצא לעצמו את הדרך שמאפשרת לו להמשיך, עובדה - רובנו קמים בבוקר. אנו עושים כולנו הרבה כאילו. זו טראומה לכשעצמה, מבחינתנו כעם יהודי זו הטראומה. הדרך בה אדם מתמודד עם סבלו היא זו שמאפשרת לו לתת משמעות לחייו וכנראה גם לאסונו. איך כל אחד מאיתנו מגיב, זה דבר אחר".
בסוף דבריה, הדגישה ורדה: "אני קמה בבוקר, כמה שאני מצליחה לעשות טוב, אני מקבלת שבעתיים. זה משהו שאין לי אליו שום הסבר. דניאל החזיר אותי לשליחות של חיי. אם הצלחתי לעשות משהו למען מישהו, זו התודה שלי. דניאל רואה את הכל מלמעלה ורואה שהכל אפשרי".
עריכה: מיכל קדוש