"מודי לא דיבר על מוות, הוא נלחם"
איש הטלוויזיה מודי בר־און הלך לעולמו בגיל 59 • אבי מלר ('ערוץ הספורט'): "בלתי נתפס, אסון גדול" • רון קופמן (103fm): "הוא לא היה רק עיתונאי"
איש התקשורת, המגיש ויוצר הטלוויזיה מודי בר־און הלך לעולמו בגיל 59, לאחר מאבק במחלת הסרטן. רק בתחילת השנה הזו נודע דבר מחלתו לציבור, אחרי שלא נראה על מסכי ערוץ הספורט, שם הגיש בקביעות. היום, חודשים בודדים אחרי, נפטר עקב המחלה הקשה.
בשיחה עם גדעון אוקו ב־103fm, החברים הוותיקים אבי מלר ('ערוץ הספורט') ורון קופמן (103fm) ביקשו לזכור את הרגעים הגדולים שחוו יחד.
"זה צער עמוק, עצב בלתי נתפס למעשה", שיתף מילר בפתח דבריו, "מודי נפטר כל כך צעיר וכל כך בשיאו, שום דבר לא נגרע ממנו עד השניה האחרונה של העבודה המשותפת ביחד שהייתה למעשה לפני חצי שנה, כשבדצמבר התגלתה אצלו המחלה. זה כל כך קשה לעכל את זה למרות שידענו שהמצב שלו הולך ומחמיר אתה לא מתאר לעצמך שהאיש החי והנפלא הזה הולך ודועך ככה עד לסופו המר".
לפני כחודשיים, עוד כשהיה ניתן לבקר את בר־און, הגיע מילר לביתו ובדיעבד הבין שזהו המפגש האחרון. "ישבתי אצלו וראיתי אותו בדעיכתו, זה היה כל כך עצוב לראות את מודי, הוא היה תוך כדי טיפולי כימו וגם המראה שלו היה אינדיקציה לאיזה תקופה איומה שהוא עובר וכמה האסון הזה שמתרגש עלינו גדול. דיברנו ואפילו הבאתי לו מתנה ספר שהוא מאוד אוהב ספר באנגלית על הכדורגל, הוא התעמק בכל דבר תרבותי שקשור לכדורגל ולספורט. הבאתי לו ספר עב כרס והוא צחק, הוא אומר לי 'מלר איזה מן אופטימי אתה? אני לא מסוגל לקרוא יותר מחצי עמוד ביום', אז אמרתי לו 'זה לזמן שתהיה מסוגל לקרוא' ולא הגיע הזמן הזה", סיפר הכאב.
לדבריו, למרות מצבו הקשה של מודי, הוא נהג לשמור על אופטימיות. "הוא לרגע לא דיבר על המוות, על העתיד. הוא היה אופטימי. טיפלו בו מיטב הרופאים והמשפחה סביבו דאגה לו, הוא נלחם אבל מתוך כל האבחנות שקיבלנו אנחנו מסביב ידענו שזה סרטן במקום מאוד חמור שהתגלה מאוחר מדי וזו הייתה הבעיה הגודלה. גם מודי ידע את זה, הוא ידע שהסיכויים שלו פחות טובים מהרגיל".
"מודי לא שינה רק את ערוץ הספורט, הוא שינה את הטלוויזיה"
בהמשך, נזכר מלר בהגעתו של איש התקשורת מודי בר־און לערוץ הספורט. "חיפשו מנחה וערוץ הספורט לא ידע איך לנהל את שידורי ליגת האלופות ובסופו של הדבר הפור נפל על איש תרבות שלא ממש איש ספורט וכדורגל, אבל מישהו שהוא איש טלוויזיה, ומודי הגיע לעשות את זה", שיחזר, "היו אנשים בערוץ אז שהיו ספקנים לגבי החבירה הזו ואיך היא תתקבל. בסופו של דבר זה היה הדבר הטוב ביותר שערוץ הספורט עשה לדעתי אי פעם. מודי לא שינה רק את ערוץ הספורט, הוא שינה את הטלוויזיה, הוא עשה טלוויזיה כבירה, גאונית מבחינתו. הוא היה אין שנון".
עוד סיפר מלר על חברו שהלך לעולמו כי "היה לו מוח כל כך שנון וחד וכל כך מחובר ישירות אל הפה שלו, יצאו לו פנינים בלי שום מאמץ. חלק יצאו עם מאמץ אבל גם זה היה גדול מאוד. הוא לימד אותנו על הדברים שמותר ואסור לעשות באולפן ועל המסך, רצינו כולנו לחקות אותו, כולנו שמחנו לחסות בצילו. אני בזמנו אמרתי בריאיון לעיתון שראיין אותי ואמרתי שאני רוצה שעל הקבר שלי יכתבו 'היה חבר של מודי בר און'".
אמנם השניים לא היו חברים קרובים מחוץ לעבודה, אך השהות לצידו של בר־און תלווה את מלר לעד. "הוא תמיד היה שם להושיט עזרה, הוא תמיד היה שם כדי ללמוד. לא היה דבר שהוא היה רוצה לדעת והיה מתבייש להתקשר ולשאול. מודי בעיקר היה איש חם וצנוע, שום טיפת התנשאות ואגו. זה פנטסטי לבן אדם כזה שנמצא בפסגת הטלוויזיה. תמיד תמיד יושב איתנו בגובה העיניים, אתה מרגיש פשוט חבר שלו ולא קולגה".
בסיום, חלק מלר עם אוקו רגע משותף שחווה עם בר־און ונחרט בזכרונו: "בתחילת הדרך שלי היו לי גם כמה רגעים שהם לא היו הכי מוצלחים לכאורה. היה רגע אחד בערוץ הספורט שהתארח אצלנו באולפן עברי לידר והייתה לי פליטת פה מצחיקה מאוד, אותי היא הצחיקה מאוד אבל לא את האורחים שלנו, ובתוך תוכי קיוויתי שהיא הצחיקה את לידר כדי שאני לא אקבל שימוע ואבעט מערוץ הספורט, ומודי תוך כדי השידור הרים אליי מבט, פתח זוג עיניים ואמר לי 'זה בסדר מלר כולם הבינו את ההומור', ואז בא ושם עליי יד. לא כמו מורה רוחני, כמו אבא".
"מודי היה הלפיד שבעקבותיו הלכנו וכמה עצוב שצריך ללכת מחר בעקבות הארון שלו", סיכם בצער רב.
האזינו: מודי בר־און באולפן 'באה לשבת' עם רבקה מיכאלי, 2014
מודי בר־און היה דמות מוערכת עד מאוד בעולם הספורט. רון קופמן (103fm) ספד גם הוא לחברו: "מאוד מאוד עצוב. חשבתי שהוא יחזיק יותר, חשבתי שהוא יגיע לפחות ליום הולדתו ה־60 אבל המחשבות שלי והמציאות רצות לחוד. זה המצב, הלך מוסד. מודי לא היה רק עיתונאי, הוא היה מוסד בספורט ובתרבות. בדצמבר הוא חלה, הבנתי מיד שהמצב לא טוב, גם הוא הבין. כתבתי לו הודעה כשהוא חלה, אמרתי לו שהוא חזק ושהוא יעבור את זה. כשפגשתי אותו, הבנתי שהמצב חמור מאוד. הוא שמר מאוד על פרטיותו. חבריו הקרובים הקיפו אותו וביקשו לשמור על פרטיותו ובכך גם משפחתו".
עריכה: שני רומנו
