"הנושא המגדרי חוצה גבולות"
אוסנת הבר קוטון, מנכ"לית קבוצת החינוך של אנקורי, סיפרה על ההחלטה של החברה להשתתף במצעד הגאווה • ועל שיטת הלימוד המיוחדת של אנקורי
היום (ו') יתקיים מצעד הגאווה ה־23 בתל אביב ומסתמן כי צפויים להשתתף בו עשרות אלפים. ביניהם, גם בתי הספר מקבוצת אנקורי. מעיין אדם שוחחה ב־103fm עם אוסנת הבר קוטון, מנכ"לית קבוצת החינוך של אנקורי, אשר סיפרה על החלטת החברה להשתתף גם השנה באירוע הגאווה הגדול ועל המודל לפיו עובדים בתי הספר של הקבוצה.
זה כבר 16 שנה שבין שלל התיירים וחוגגי המצעד ניתן לראות נוכחות רשמית של קבוצת החינוך של אנקורי, אך האם מדובר בדבר חריג בנוף? "אפילו אוניברסיטאות ומכללות לא מגיעות באופן סדיר וקבוע ומייצגות את עצמן", טענה הבר קוטון, והסבירה מדוע הייצוג במצעד מתחבר לחשיבה המובילה את הקבוצה: "אנקורי עובדת בתוך בתי ספר מאוד קטנים, זה המודל. כל המנגנון מבוסס על התייחסות לפרט ועל אפשרות של הבחירה במהות, של איך מתאימים את הדבר".
"כל אחד ואחת עם סיפור אחר, אנחנו חייבים להיקרא לתוך הנטיות, הבחירות וההעדפות של כל ילד ובין היתר יש גם את הנושא המגדרי בתוך הדבר הזה שהוא מאוד חשוב כי הוא חוצה גבולות. הוא לא נושא ששייך דווקא לילדים ששייכים לקהילה הלהט"בית", הדגישה.
"דברים שאני יכולתי לספוג בתור תלמידת תיכון - הילדים שלי כבר לא יכולים"
כיום, עם התקדמות התודעה על צרכי הפרט, עוד ועוד ילדים מוצאים את עצמם מתחברים יותר לבתי הספר האקסטרניים. החשיבה שלכולם מתאימה אותה מסגרת השתנתה כבר מזמן והיום בתי הספר מקבוצת אנקורי נחשבים לאיכותיים לא פחות ממוסדות חינוך אחרים.
"אנקורי עובדת כבר הרבה שנים על בסיס שהוא לא כזה מיוחד, הוא הומצא לפני 100 שנה", סיפרה הבר קוטון. "הילדים לא צריכים להתאים את עצמם למערכת אלא המערכת חייבת להיות מותאמת באיזושהי צורה לילדים ולילדות. כל אחד מאיתנו אינדיבידואל, כל אחד שיש לו בבית שני ילדים או שני אחים יודע לומר שכל אחד מאיתנו לומד, עובד, חושב, מתקדם ומתפתח בצורה אחרת ולא הגיוני שישטיחו אותנו בצורם כזו".
עוד הבהירה מנכ"לית קבוצת החינוך של אנקורי כי "בתור אנשים אנחנו ורסטיליים. ההתאמה בתוך המערכת יושבת על עניין של מגמה, תוכן הלימוד או רמת הלימוד. אנחנו יותר ויותר יודעים שאנשים שונים צריכים צרכים שונים ויותר מבינים שאנחנו לא עובדים במפעלים, המציאות שלנו השתנתה. דברים שאני יכולתי לספוג בתור תלמידת תיכון, ואני איכשהו כן שרדתי, הילדים שלי כבר לא יכולים לעבור את אותם דברים או לספוג את אותם דברים והמערכת לא השתנתה 200 שנה".
עריכה: שני רומנו
