סופה של הממשלה קרב? פרשני 'חדשות 12' דפנה ליאל וירון אברהם דנו במצב השברירי של הקואליציה כשברקע התקיימה אתמול (ה') פגישה בין ראש הממשלה נפתלי בנט לחבר הכנסת ניר אורבך.
בפתח השיחה, תהה גדעון אוקו האם לדעת הפרשנים קיצה של ממשלת בנט־לפיד יגיע תוך ימין, וליאל הבהירה: "זה תלוי באורבך וביכולת השכנוע של בנט. אורבך רוצה לראות שינוי, הוא לא מוכן להיות בממשלה שקמה כל בוקר לדרישות של אחד מחברי הכנסת של רע"מ או מרצ ורוצה לראות האם יש פה דרך להחזיר את הממשלה לפסים. זה מה שירצה לעשות בנט ביממות הקרובות, יש גם את האתגר ל תקנות יו"ש, עדיין לא החליטו אם להביא אותו ביום שני או שני הבא, זה גם יהיה בטח פקטור בלחצים על אורבך. אבל היה ולא הצליחו לסדר את הפלונטר הזה שנראה כדרך ללא מוצא, זה בהחלט יכול להיות עניין של כמה ימים, אולי שבוע שבועיים אבל לא הרבה מעבר".
אברהם חיזק את דבריה של ליאל, ואמר: "מה שבנט אמר אתמול לאורבך ולפיד אומר לאנשים שלו, זה שהדרך היחידה להחזיק את הקואליציה הזו זה לגרום לכך שהיא תחזור להיות 60-60. לגרום לזועבי להתפטר, לרנאים להתפטר ואז לחזור למצב של 60-60. זה המצב הכי טוב שלהם אבל אתה שומע את הקולות, רינוואי לא מתכוונת לעשות את זה ורנאים לא ממהר לעשות את זה כך שזה לא הולך קל".
"האם זה עניין של האם או מתי? ברור שזו שאלה של מתי, נראה לי שגם לפיד ובנט מבינים את זה והם קצת משחקים פה על זמן שאול. האם הם יצליחו למשוך עד סוף כנס הקיץ ואז זה מבטיח להם עד נובמבר או שהעסק מתפרק כבר בשבועות הקרובים. כמו שדפנה אומרת - זה בעיקר תלוי באיש אחד, ניר אורבך", הדגיש.
עוד התייחס לחשיפה נוספת של אמירות שנויות במחלוקת מצידה של ח"כ עידית סילמן ובעלה שמוליק: "אין ספק שהפרקים של הסילמנים הולכים ומתפתחים ככל שמגיעים עוד פרטים. אתמול הבאנו עוד ציטוטים, עידית סילמן אומרת לאנשים בכנסת 'אני נזהרת מאוד, יצאתי מהקואליציה לא דיברתי רע על אף אחד אבל שלא ישחקו אותי, יש מידע לא רק על ניר'. זה נראה הכי קרוב לסחיטה פוליטית לכאורה וזו הסיבה שאתה רואה גם את הקריאות של התנועה לאיכות השלטון והתנועה לטוהר המידות ליוע"משית לפתוח בחקירה בעניין הזה".
"אני לא בטוח שהיוע"משית תמהר להורות למשטרה לפתוח בחקירה על משהו, עד כמה שאני עומד מאחורי הפרסום בסוף זה דיווח עיתונאי", טען, והסביר: "אין פה ראיות שאפשר להציג בתוך המשטרה ולכן אני לא בטוח כמה זה רלוונטי לדבר על המישור החקירתי הפלילי אבל כן על המישור הערכי פוליטי. סילמן עשתה הכול כדי שלא יפרישו אותה, שמוליק הבטיח למי שהבטיח בימינה כבר כשדובר על הפרשת שיקלי שזה לא יגמר בטוב והוא יכנס באותו אדם עד הסוף ויוציא עליו דברים. זה לא קרה בסוף, אולי עוד יקרה, אבל אתה רואה שהמפלגה של ראש הממשלה, מי שהייתה אמורה להיות עוגן היציבות בקואליציה היא במידה רבה היא הסיבה המרכזית לכך".
בהמשך, התייחסה ליאל למגעים בין שר המשפטים גדעון סער ליו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שנראה כי הם עומדים בדרך ללא מוצא. "זה לא שיחות בין סער לנתניהו, יש בכנסת מתווכים של הרעיון להקמת ממשלה חלופית בכנסת הזאת. הם עוברים, מגשים, מגששים ומנסים לעבור בין הצדדים. סער מאוד נזהר מכל מגע ישיר עם נתניהו, כבר שמענו את הראיונות שלו בנושא. בתקופה האחרונה התברר שהדבר המשמעותי שעומד בין שני האישים האלו, זאת בעיית חוסר אמון קיצונית בה סער חושש שנתניהו יכניס אותו לממשלה ויעשה לו גנץ, ברגע שזה לא יתאים לו יפרק, ואז ישאר לנצח ראש ממשלת המעבר כשסער כבר מרוסק והאלטרנטיבה שלו מפוררת".
לדבריה, "עלה רעיון יצירתי שאומר 'סער יכנס אבל תבטיח שאם אתה מפיל את הממשלה הוא ראש ממשלת המעבר' אותה פרצה שלפיד ובנט סגרו כשהם ביטלו את הקשר לתקציב ולמעשה ניסו להסדיר את זה בצורה אחרת. וואז תהיה לסער תעודת ביטוח אמיתית. נתניהו אמר לא ולכן כרגע המגעים לא מתקדמים לשלבים יותר משמעותיים, אגב זו הסיבה שגם השיחות שניהל אלקין בזמנו לא הבשילו וכרגע הדבר הזה לא אופציונלי. אין אפשרות לממשלת ימין כי נתניהו לא מוכן לשלם את המחיר. זה דבר מדהים, נתניהו מעדיף בחירות כשיש לו ממשלת ימין ביד רק כדי לא להבטיח שמישהו אחר יהיה ראש ממשלת המעבר אם הוא עצמו יפיל את הממשלה. כשחושבים על זה זה אירוע מדהים למדי".
בסיום השיחה, שאל אוקו את צמד הפרשנים מה לדעתם יישאר מהשנה של ממשלת השינוי, וליאל הביעה את דעתה: "קודם כל, חילופי שילטון זה דבר בריא למדינה, גם אם ממשלה שוגה אין ספק שהתהליך הזה בסה"כ הוא תהליך בריא, המדינה הייתה זקוקה לו אחרי כמה שנים של שיתוק. כשמדברים האם הניסוי הצליח או נכשל מתכוונים לשילוב של ערבים בממשלה, אני חושבת שגם אורבך עצמו לא מתכוון לזה כפשוטו אני חושבת שהניסוי של שיתוף פעולה עם מפלגה ערבית בקואליציה עבד יפה מאוד. בימיה הראשונים של המדינה היו דברים כאלו. זה מחויב למציאות, הפערים שם עצומים והבעיות מקרינות על כל החברה הישראלית והגיע הזמן לסגור את הפער".
"כולם מבינים שזה אינטרס משותף שהרבה יותר פשוט לעשות אותו כשיש מפלגה ערבית בקואליציה. הניסוי שלא הצליח זה שהמפלגה הערבית היא האצבע ה־61 בהחלטות שפשוט היא לא יכולה להשלים איתן ציבורית. אני חושבת שכל ממשלה שלא תקום הייתה שמחה לקבל את רע"מ כשותפה, אבל אף אחד כבר לא ירצה להישען עליהם באופן בלעדי כמו שקורה עכשיו. לא עובד במבחן המציאות", טענה.
אברהם הציג את הדברים מנקודת מבטו, והכריז: "הניתוח הצליח אבל החולה מת. המהלך היה מתבקש, יש אינספור דברים שלא קודמו למען החברה הערבית שקודמו בממשלה הזאת אבל העניין הזה שזאת האצבע ה-61 זה עניין בעייתי. אתה פוגש אותו כשאתה רואה הסלמה בהר הבית, עלול לפגוש אותו כשתראה הסלמה בעזה, זה בעייתי ובמידה מסוימת תהליך ההשתלבות הזה שראינו בשנה האחרונה, אני לא בטוח שבמבט על על שתי החברות ביחד קדימה למערכות הבחירות הבאות זה אכן משהו שיכול לקרות בממשלות הבאות".
ליאל ביקשה להוסיף ולחדד כי "עבאס לא רצה את המבנה הזה, הוא העדיף ללכת בממשלה עם נתניהו, שרע"מ לא תהיה האצבע ה־61 כי הוא הבין שזה רק יחדד את הבדלי ההשקפות והעולמות הבלתי פתירים בין החברה היהודית לערבית. הוא רצה מודל של שילוב אבל לא שילוב של האצבע ה־61. השילוב הוא חשוב, לא במתכונת הזאת".
עריכה: שני רומנו